פנטסיה

בתוך הכיס יש כדור, לא יש שניים. אני מרגיש אותם מתחככים בי. בתוך הכיס יש כדורים, קופצים ומתנדנדים. בתוך הכיס יש כדורים וחם בהם ונוח. בתוך הכיס יש כדורים ואני ועוד כמוני שוחים בהם וצוחקים. בתוך הכיס יש כדורים והכיס גם הוא לרוב בתוך כיס. בתוך הכיס יש כדורים רק שניים, לא הרבה. ורק דרך אחת יש לצאת מן הכיס, ארוכה וצרה. כך אומרים הזקנים.

בתוך הכיס יש כדורים, רק שניים ולא עגולים. גם אני לא עגול. בעצם אנחנו קצת עגולים ויש לנו זנב. מכשכש, אך לא בין הרגלים. זנב בועט וזורק ודוחף ונלחם. יש הרבה כמוני בכיס בין הכדורים. אני בתוך הכיס, בין הכדורים. אני לא יודע איפה אני. רק שאני שוחה האחים שלי וכולנו שובבים. בתוך הכיס יש כדורים ומחוץ לכיס צינור. הדרך היחידה החוצה. וכולנו רוצים לצאת. אך הדלת סגורה. לפעמים נפתחת מעט ואז כולנו שוחים כדי לצאת. בדרך כלל הדלת נסגרת מהר. הצינור שהוא הדלת לפעמים ישן לפעמים ער. כשהוא ישן הוא קטן וכשהוא ער הוא גודל. אבל זה אותו צינור כל הזמן.מוזר איך שהוא יכול להשתנות. אנחנו נשארים אותו דבר כל הזמן.

בתוך הכיס טיפה חשוך, במיוחד כשהכיס והצינור בתוך שק. אומנם חם אז ונעים, אך אנחנו מעדיפים כשמוציאים את הכיס שלנו לאור. לפעמים משהוא מרטיב אותו ולפעמים משהוא מלטף אותו. כשיש ליטוף, אז הצינור מתארך. גם לנו נעים ואנו זזים במהירות. כי הזקנים אמרו שכדאי למהר, כי כשנעים וננוע מספיק מהר אולי נצליח לצאת החוצה דרך הצינור. אז אולי נצליח לראות מה קורה בחוץ. אולי הבריכות שם מוצפות זהב. הזקנים יודעים מה הם אומרים. הם זזים לאט מאוד. הזנב שלהם עייף ובקושי דוחף אותם. אני יודע שהם לא יצאו החוצה, אבל הם אמרו שמי שעזב לא חזר מעולם, וזו ההוכחה כמה טוב בחוץ. הם ראו הרבה כמוני שעזבו.

לפתע הכיס הואר, התאוורר. הרגשתי איך הנוזל רועד,בעדינות. ליטפו אותו, לחשו לו, והצינור נמתח. דחפתי את כולם, והגעתי לצינור ראשון. שחיתי בטירוף. "אני רוצה לראות עולם!" צעקתי בטירוף.

"אני רוצה לראות עולם!" צעקו כל אחי באותו טירוף. פרצתי החוצה. אבל, זה לא החוצה. ראיתי כי אני יוצא מצינור אחד לצינור אחר. התבלבלתי ונדחפתי על ידי אחי קדימה. גם הזרם סחף אותי ולכן כיוונתי את עצמי בעזרת הזנב כדי לא להיתקל בקירות של הצינור. הזרם לקח אותי עדיין ראשון ופלט אותי לחלל גדול, יותר גדול מהכיס, הרבה יותר גדול. רטוב אבל לא מוצף. כבר לא צינורות. בקצה החלל ראיתי אותה. כדורה קטנה.אין לה זנב. אבל יפה. יפהפיה. הרגשתי איך הקרומים שלי נמתחים בכאב. כל הגוף רעד לי. התאוששתי וצעקתי: היא שלי!"

"היא שלי!" צעקו גם אחי כמוני. מיהרתי ובעטתי ונלחמתי ונגחתי. ידעתי שאני רוצה להיות ראשון. חייב להגיע אליה לפני כולם. זנבי החזק והמאומן מרוב שחייה בכיס הוביל אותי אליה. האור בקצה המנהרה. איזה אור חזק. בוהק, מושך, מהפנט. הגעתי אליה ראשון. ראיתי שהיא גדולה ממני והבנתי שהיא קוראת לי להכנס אליה. להתמזג איתה.

כמה כיף כשהיא עטפה אותי. עצמתי את עיניי למגעה הענוג. התמכרתי אליה, אני ולא האחרים.

מעכשיו נהיה ביחד כל הזמן. אני מרגיש שאנחנו גדלים ביחד. כמה שזה נעים.