סירים

כשאני קוראה על ערוב תבשילים

עולים באפי ניחוחות שעלו ממטבחה של אימי .

של אמי הצברית שאהבה לבשל.

בוחשת באלפס בצלים רוחשים,

בקלחתה  הענקית בעבע

תמיד מרק מהביל מרתק,

בקדרה כבדה התבשל לו עוף יווני בחצילים,

ובאחרת ריקדה שעועית בעגבניות

שלמדוה שרה ופאני,השכנות הטורקיות.

וכשהכינה רפרפת מאורז בחלב,סוכר חום וקינמון

שאכלה בילדותה אצל חברתה הבולגריה,

טעמה בתרווד ,חייכה במתק שפתיים,

"סירים זה בית" נהגה לאמר,

אני מוזגת לי במטבחי קפה מקובעת- הזכרונות,

נזכרת בריחות, בצבעים ובטעמים

 יודעת- סירים זה געגוע לאמא

לבית שהיה ואהבנו.