חזרה ליצירות
סיפורים

פרק 7: אלוהית ואלוהים אישה ואישתו. מלאך, למה תפריע להם?

אוריאל | (21/07/2008 09:05) | 127 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
בערב השני אצל מיכל, אותו מצב.
המלאך דורש ממני לצאת מהבית שלה.
- "הייתי רוצה לדעת למה ? למה אתה דוחק אותי החוצה ממערכת היחסים המופלאה, אני ומיכל בהתאמה מלאה. בגוף, בלב, בנפש התאמה מלאה שיש לי עם מיכל ? למה אתה מפריע לי ?"
אני מחבק את כולה אל ליבי בהתמזגות פנימית ענקית עם עצמי, אני מנשק את שפתיה בתשוקה אדירה, בהתאהבות שלא היתה לי.
ברגעים אלה הפיוטים שנתחברו לאומרם כמו בימי החגים, אחרי ברכה שכזו, כאילו היתה היא כנסת ישראל ואני הבורא. כאילו את השכינה ואני האל הבא בך. כמו אלוהים החי באהבה מתמדת עם השכינה רעייתו. הם כל הזמן חיים במעשה האהבה, יום ולילה, תמיד.
אני ומיכל, אנחנו מתקדמים לאט-לאט.
עדיין לא נכנסתי למיטה הגדולה בחדר השינה שלה, כלל וכלל. מיכל כבר רוצה שנתגבר על הצניעות הזו, של מי שעומד וממתין מחוץ לבית שבועות. ואני חשבתי להמתין לה על מפתן דלתה חודשים רבים, עד שאהובת ליבי תכניס אותי בטוב-ליבה, אל לביתה.
הנשיקות שלי עם מיכל. אי אפשר לשכוח אותן. החיבוק הארוך הזה. הנתינה שלה. התשוקה שלה. העיניים שלה. הצבט המטריף. הכחול המכחיל. הביטוי המרוכז של הפנים שלה, החום והרכות בעיניה. התשוקות שלה. מיכל רוצה לכבות את האור.
- "אני לא מוכן. אני רוצה לראות את העיניים שלך. אני לא יכול לאהוב אותך בלי העיניים שלך. תני לי רק להביט בעיניים שלך. אני לא רוצה ממך יותר דבר וחצי דבר. אני לא צריך ממך כלום. רק את העיניים שלך בתוך העיניים שלי. מבקש לראות רק את העיניים שלך. הכחול השמימי הסגול הזה מרגיע. הכחול הזה מחבר אותי לנשמה שלך. בלי האור בזמן האהבה, זה כמו לעשות אהבה עם כל הנשים שבעולם. אני מבקש את האור כדי להתחבר לאחת והיחידה שכאן נצמדת אלי. לא אל כל הנשים בעולם. רק אותך אני רוצה עכשיו. תני לי את העיניים שלך או שאני הולך".
לבסוף הסכימה. הדליקה את האור. בניגוד לדרכה. תמיד היתה מיכלי אוהבת את גבריה בחושך. אצלה אישה זה חושך. אישה זו אלוהות של אפלה. אישה זה אלוהות כמו מים זורמים לכל פינה פנויה ומשתוקקת. דימויים מופלאים.

אני בלי אור לא מוכן להמשיך.

תגובות

חזרה ליצירות