המשך פרק ב

אחרי שיותם עמד מולי סמוק כולו הבטתי ואמרתי:"אז אתה לא מוכן לעזור לי?" העינים שלו בחנו אותי,נאחזתי בכל כוחי בתשובה חיובית ממנו,העינים החומות בהירות האלו שאומרות הכל דוקא היום הם הסתירו ממני ורצו כמעט לגעת בי לפלרטט {בטח אתם מזדהים עם הסיטואציה בזה הרגע} הוא מביט אלי כולו מבסוט מהרגע שניתן לו,ושולף את החיוך המקסים הזה שלו מביט בי עמוק

לתוך עיני שקוע כזה ברכות שעוטפת את כל החום וגם כמה לבבות שבורים.הכמה לבבות היו

של הבנות כי שהוא עובר בניהן אין לב שנישאר מספיק איתן ושלם כולן לרגליו ברגע כה מושלם הוא מאכזב, כניראה זה סוד הקסם שלו והוא מסתדר בלבד הזה שהוא יצר לעצמו מציאות "מושלמת" אבל היי כאן זה ההווה תקיץ ותתחיל לפעול ברצינות

יותם ישב כיסא על ידי ואמר "של מי התיק?" עניתי : "שלי,אל תיקח לי אותו" לא יודעת למה אבל באותו הרגע ממש לא סבלתי את יותם

אולי ביגלל שהוא נישמע לי חמוד מידי,יפה מידי,חכם מידי,הכל ניפלא מידי בו

אולי ביגלל שכל דבר שיש לי פתאום נהפך לשלו, ממש גנון באמת {עברתי את הגיל הזה} בכל אופן חבר שלו עמד מולי וגם יותם שהיה על ידו הוא הביט בי כזה בתמימות כזו מתוקה שאי אפשר לנחש

חבר שלו יוגב אמר לי: "סיון תני לו נשיקה שתסובב אותו"הבטתי על יותם שהיה שקוע בי הוא לא פזל לכיוונים אחרים,רק רצה לשמוע ולהתענג על ה"כן" שלי כבר הוא  פינטז על זה בטח שאני מתקרבת אליו רוכנת לעברו ומחייכת מעט

אולי התחמק לו צחוק מלווהה בחיוך ובהתקרבות שלי אליו ולאט לאט מצמידה את השפתיים שלי לכיוונו במתיקות שלא יכלה להביע את מה שהרגשתי עמדתי מולו עניתי: "איתך?איכס" מיסכן הוא בטח היה בהלם של חיו

שבחורה תמימה כמוני תנפנף אותו לא יכול להיות,אולי דווקא כן אז זה לא היה ניראה לי וכיום..מי יודע