עד יתמו ימיי

עד אשר יתמו ימיי
לא אניח עטי ומילותיי
בקור ובחום אשזור
אקדיש
אשמור
ואנצור
יפים ימי הסתיו הברוכים
בצל חסות העננים

תווים ארקום לפלא
אחד אחד כמלאכת מחשבת
נשמתי כלואה בתוך מבצר כתיבתי
קנאתי דלוקה אחר נוף יצירתי
לבני האלוקים אקדיש מילותיי
מתוך מוחי ומחשבותיי

בנועם וביופי כזר ורדים
מילים פנינות מחשבת
לא נופלות בדרכים
כזה הוא שירי כאח נודד
מוקדש לכולם אינו בודד
וכל אחד נמצא בו
שונא או אוהב

וכך כשמסביב נסדקת השגרה
עוד נקודה כך חותמת השורה
עוד שיר נוסף על ברית אחים
על נופים ואינסוף מרחבים
על האדם ועולמו
על החטא ועונשו

וכך הרוחות נושאות את שיריי
ואור השחר מאיר את מילותיי
מתוך תמונות ילדות וזיכרונות
חלומות ואלף מנגינות
נודד שירי בין אוהביי ושונאיי
ועד יתמו ימיי לא אניח מילותיי