אני הולך לבית חולים כרמל. הולך ללמוד שיעור מההולכים למות. ביום הראשון של שנת 2008 זה לא בדיוק היום המתאים למות. אם כן, בטיפשותי הרבה, הלכתי ללמוד למות. כל-כך מבואס. כל-כך מיואש. כל כך מאוכזב ממיכל. היא רצחה אותי. היא סילקה אותי ביום אחד, בגלל איזה פאלאח, בגלל איזה איכר שלקח אותה לטבע והיה מזיין אותה על הסוסים בדהרות. על ההרים ובגבעות. תחת כל עץ רענן.
- "אני לא יכולה לוותר על הטבע". ככה היא אומרת לי. למרות שגם אני לקחתי אותה ואת ילדיה לטיול על סוסים בטבע. זה לא זה. אודי היה מפתיע אותה. משכיב אותה בשיחים. הוא זיין מקצועי. אני נזיר לעומתו.
בראש השנה האזרחית מצאתי לי תעסוקה. ללכת אל החולים הכי חולים שבעולם. אלה שמחר ימותו. על ערש דווי. ולדבר איתם רגע לפני עלייתם לשמים. לעודד את עצמי דרך השיחות עימם. לעודד אותם במילותי המחממות כל לב. להתעודד מהעוצמות של ההולכים למות. כמה כאב יש וכמה תמיכה לי, לחיי ולחייהם. בזכות ההולכים למות הייתי אחר. כבר לא הייתי הרצוח שדם ניגר מכל איבריו. הרגשתי מטוהר בזכות החיבור עם המוות. המוות חיזק אותי. תודה מוות יקר. המוות הוא המורה הנעלה ביותר של חיי. גם אם לא בא לי למות בגלל מיכל.
הבנתי שהכל נגמר עם מיכל. נתתי למיכל אפשרויות להסביר לי מה קרה. היא לא היתה מסוגלת. אמרה שהיא חייבת לסגור עם אודי. למרות שהיא כל הזמן חזרה ואמרה לי:
-"אני לא נמשכת אליו בכלל". חזרה ואמרה שהיא כועסת על הבגידות שלו. מצד שני אמרה שהוא מבטיח לה המון הבטחות: בית, אולי יעברו לגור ביחד. הוא לוקח אחריות והיא לא מאמינה לו. מה יהיה עליה ? אני מודאג מאוד לה ולילדיה שהתחברתי בהם.
היא כותבת אלי במיילים:
יום חמישי 3.1.08
אתה היקר באדם
אני לא החלטתי לעזוב אותך ולהרחיקך מחיי
ואתה?
אני ביקשתי ממך שבועיים כדי לא לפעול ממקום לא מדוייק
כדי לא להיות בלחץ שחשתי בו ובלבול
כי המילים שלי מדויקות
והמעשים שלי מדויקים וכנים
לפחות אני מאוד משתדלת שיהיו כאלו
ומשתדלת בלי פחד לפעול
ופה חשתי פחד ובלבול
בין השאר פחד שתעזוב אותי
זה סיכון שלקחתי
אבל הרגשתי צורך לראות באופן מודע את האיש שהייתי איתו באופן לא מודע ב4 שנים האחרונות
ועכשיו אני מחכה ליום א' לעבוד עם הכאב והזעם שיש לי עליו
כי אני יודעת שזה ילווה אותי אם אתעלם מזה. כי אני יודעת שעולה פה פצע גדול, ושזו הזדמנות לדבר את כל מה שלא דובר.
אין לי כרגע שום רגש של אהבה ותשוקה אליו, אבל המון כאב צער וכעס.
רוצה לנקות את זה.
ואתה אם תהיה בימים האלו באהבה, בשלווה, תמשיך להכין את ביתך וליבך לזוגיות חדשה,
זה מאוד יעזור לנו להפגש ממקום טוב יותר.
והשירים ששלחת, אני שמחה לפגוש אותך כאדם.
לא רוצה רק את החלל המקודש ואת המורה. רוצה אותך.
וגם מביאה את כל מה שיש בי כרגע.
מקווה שנהיה חברים טובים לדרך.
אני לא יכולה ככה לענות אותך
אם אני מענה אותך
אני לא יכולה להיות איתך
לפני שאני משחררת המועקה מליבי.
אולי ביום א' אצליח לעשות פריצת דרך עם מטפלת נשימות, ויהיה לי ברור מה דרכי עכשיו.
אם נמאס לך ממני, עכשיו או ביום א', תשחרר את עצמך ממני.
אני כותבת זאת בכאב
ואני חושבת עליך כל הזמן
ורצה למייל לראות אם יש משהו ממך.
סליחה אם אני פוגעת בך.
מתגעגעת. שולחת לך אהבה. מחבקת את הסוודר שלך ובוכה.
