בלילות

והיא עוד חולמת עליו

רואה דמותו בחושך, כצל בחלומה

את אהבתה היא טווה בחוטים של קטיפה

אל אהבתו היא כמהה

באהבתה היא גוועת

ורק חיוכיו מאירים את יומה

וידיו המחבקות משקיטות את כאבה

והיא גוועת באהבתה

את ליבו היא לא שמעה

היא לא יודעת כמה הוא קרוב

כל לילה מביט בה מחלונה

כל לילה הוא אוהב יותר

אך את מילותיו הוא שומר

הוא מביט בעורה, בשפתיה

בגופה, ובעיניה

היא כמו שמש מעליו

מאירה את חייו

בחוטי קטיפתה את ליבו ממלאת

כך כל לילה הוא מביט בה ושותק

ולילה אחד אל חלונה הוא מגיע

בידיו זר פרחי אהבתו

ובפיו מילותיו

והיא במיטתה שוכבת, יפה כתמיד

הוא קורא בשמה והיא אינה עונה

כי עכשיו היא מלאך, מלמעלה מביטה

ועכשיו היא יודעת

הוא אוהב אותה