במכתבי התשובות שלי, אני מזכיר למיכלי נשכחות. עדיין כותב ברכות רבה, באהבה רבה. אך לאט-לאט זה עולה לי על העצבים. מנסה לרדת לעומקו של התהליך שהיא עוברת עם אודי, אבל עדיין כואב ומיוסר נורא ממכת הפרידה המאולצת ממנה.
נזכר איך ישבנו שנינו בשטח האדמה שקנתה באלפי דולרים, ודימיינו יחדיו איך נבנה לה בית. שאלתי בפשטות:
- "רוצה איתי ילד, שנוליד יחד תינוקת?" והיא אמרה
- "כן", ומייד שיטחה בפני בקשות רבות.
- "אם תהיה לנו תינוקת, אני רוצה להיות שנה בחופשה." אחרי זה היא מתקנת את עצמה ואומרת:
-"אוכל להיות שנתיים בחופשה? אולי תהיינה לנו תאומות?". וגם שאלה, חקרה אותי על גובה משכורתי ועוד... ואני לא התחייבתי. רק אמרתי שאני יכול להביא מאה אלף דולר ומשכורת למשפחה. אבל לא התחייבתי. מיכל היתה המומה. גם מהנדיבות, גם מהזהירות שנהגתי בה, לא להתחייב עד שאדע מה ילד יום:
- "אני לא מבטיח אבל מקיים, לעומת כאלה שמבטיחים ולעולם לא מקיימים". האם אני עושה זאת כנגד אודי שלה ?
לא, באותו רגע לא ידעתי מי זה אודי ולמה הוא מסוגל ? הוא הוצג בפני כמי שלא למד אלא עד כיתה ד' או ה' ועזב את בית הספר. כמי שחי כרועה צאן או שמאן בהרים ובגבעות של הגליל, כמי שמחובר לטבע ולבעלי החיים. כמי שעסק במיראה ובסוסים, בפרות לשחיטה, כמי ששולט בשטחי מיראה ושדות. כמי שסבל בנישואיו והתגרש.
מי יודע, אולי הוא באמת מתאים למיכל ויביא לה את האושר המגיע לה ? אולי באמת הוא ישתנה ויתחתן איתה ויקח על עצמו את כל העול המשפחתי המשותף לשניהם. והאם היא תסכים ? היא בשניות הפרדוקסאלית שלה ובניגודים הפנימיים שלה, והגאווה הנשית שבתוכה...
חדוה היא בת כ 70 שנים, חברה משותפת של מיכל ושלי, הכרנו אותה בהרדוף. אישה חכמה עם המון ניסיון בזכות סיפור אהבה מדהים שחוותה בבריסל, בלגיה. התאהבה אבל בעלה נפטר כעבור 12 שנות נישואין מופלאות. היא אומרת לי
-"מיכל היתה צריכה לגרש את הטיפוס הזה מייד, אם הוא היה חבר שלי והייתי רואה שהוא מתיחס ככה לילדי. מתעלם מהם. שנייה אחת לא היה נשאר בביתי"... כך חדווה. אבל מיכל ?
מיכל הרי חייתה כבר עם אודי 4 שנים במושב בגליל. היו יחד, כעסו, נפרדו, נעלבו. חזרו. לא ממש גרו ביחד. לא באותו בית. אבל מדי פעם באותה מיטה, שאני ישן בה.
כבר שבוע שאני לא ישן במיטה של מיכל.
מיכל נעלבה מהיחס של אודי לילדיה ומהבגידות שלו. הוא נעלב מהכעסים של מיכל, מההעלבויות שלה. מהקנאות שלה, וכל שלא הצליחה להשתלב עם ילדיו. בגללה, בגללם. מי יודע. קשה לה להיפרד ממנו. קשה לה לשוב אליו. לכן לקחה לה אותי. בינתיים. שיהיה לה מישהו בזרועותיה. מישהו פחות או יותר בגילו של אודי, מבוגר ממנה ב 16 שנים, כדי לעורר את קנאתו. לבדוק אם ישוב אליה. אם אודי יראה שאני אוהב אותה. הוא יעשה מעשה שישיב אותה אליו. או אז היא אכן תלך איתו. יש בזה אולי רמז קטנטן לאונס מגיל 16 אני מניח... ייתכן שהיא באמת כועסת עליו ואין סיכוי שזה יקרה. כי מה שמעניין אותה זו האהבה לעצמה. אנוכית...
זה לא נכון, מיכלי אוהבת את כולם. היא אוניברסאלית באהבתה.
