ואז היא הודיעה לי בסמס או בטלפון, או משהו כזה, שהיא יוצאת לשבוע נוסף של בדידות מאולצת, החל מאותו יום א' ואילך. לדבריה, שאני מטיל ספק בהם כבר עתה:
-"המטפלת של הנשימות אמרה לי לא לאפשר לך לבוא למושב כי זה יפגע באודי."
-"למה אני מטיל ספק באהובתי?" אתם שואלים אותי ונועצים בי מבטים של סקרנות... מייד תבינו.
ולכן מיכל מבקשת בזאת להתנתק משנינו (גם מאודי וגם ממני) ולהתמקד בעצמה ולבחון אם תצליח להגיע להבנה עם עצמה... מה יהיה? עם מי תהיה בסופו של תהליך, רק אלוהים יודע? והמלאך, כמובן !!! הוא יודע הכול.
לטענתה, השינוי בא בעקבות מפגש אחד בלבד של נשימות. עם כל מיני הבטחות שקיבלה ממנו, וכל מיני הבטחות שהיא נותנת לי. היא מסבירה שהצום הזה משנינו, יאפשר לה להיות נקייה, טהורה, ולבוא אלי ממקום נקי ומוכן ונכון לזוגיות חדשה איתי...
אני לא הייתי מאמין לאף מילה שלה, אילו זה קרה כרגע. הבעיה שהייתי מאוהב בה עד לשד עצמותי, בעוצמות אדירות...
ולמחרת הכל התהפך, והנה תקראו מה היא כותבת לי בשעה 6 בערב, פחות מ 24 שעות אחרי המכתב הקודם:
תודה אהוב. אני מאוד מאוד רוצה תמונה שלך
אודי פרץ את הסגר הצום. כשישנתי בשש בבוקר הוא נכנס דרך החלון. מעשה שבטח יכול להיות אפייני גם למוחמד בכרי ,
לא?
(אני מוכרח כאן לכתוב, מייד התקשרתי לשחקן הערבי המפורסם מכפר בענה בצפון, שהיה חבר נפש שלי לפני 35 שנים: מוחמד בקרי. שאלתי איך היה מגיב בסיטואציה שכזו. הוא אמר שהיה מגיע למקום, דופק בדלת בעוצמות כאלה ומעיר את כל השכונה, ואז מסביר להם בקולי קולות ובצעקות מה קורה, למה בא, למה היא לא פותחת לו את הדלת... ואז כשהיא גם היתה מתעוררת ופותחת לו את הדלת. היה מציע להם, לשכנים, להמשיך לישון, כי נותרה עוד חצי שעה. והיא, מיכלי היתה פותחת לו את הדלת כמו למלך השכונה... יחי ההבדל הקטן)
ואז דיברנו עליך. והוא אמר שיש בו הסכמה שאהיה גם בקשר איתך .ביקשתי שניפגש כולנו והוא אמר
-"עוד לא"
בשיחה קפצה לי תמונה שמחה בראש של משולש עליז . (משום מה המחשבה על זה גרמה לי לחוש ששם אהיה יציבה... ומייד אח"כ ההבנה שבמושב שלי אי אפשר להיות בכזה מצב. כלומר שצריך להזהר מאוד מהחברה פה. מי שיפגעו מייד זה הילדים ע"י ילדים אחרים .ושגם אודי אומר במפתיע שיש בו פתיחות. אבל אני לא מאמינה שיכול באמת להכיל את זה .בטוח שלא כלפי החברה שסביבו.) עלה בי חשש .שכולנו נהיה עם עוד בני ובנות זוג .ושום יציבות לא תצמח. אולי זה פחדים שלי. בטוח בעצם שאלו פחדים שלי
וחשש.
ושגם אתה בטח כואב מאוד לקרוא את הדברים האלו . ושגם אני לא במקום מדוייק.
מתה מגעגועים אליך
אבל קשה לי לפרק את כל החבילה שאני חיה בה ומכירה אותה 4 שנים
שכוללת בית ספר לילדים, שכנות, הרים, ארוחות שאודי מבשל, סוסים
כל המעבר הזה שהיה כ"כ מורכב. אין בי כוחות לעוד טלטלה גדולה ללא נודע
נראה לי.
האם יש מקום לחשוב. איך נמשיך להיות בקשר?
אתה חשוב לי . לא הייתי רוצה לאבד אותך. אפשר לדבר אם תרצה. אני יכולה לנסות לבטל טיפולים ביום שישי בבוקר . ונקבע מקום מפגש . ואולי אחרי המכתב הזה נמאס לך ממני
פחדים
געגועים
לא מצליחה פה להגיע לשקט ולבהירות שרציתי . למה אין בי הכרה והחלטה נחושה?
נוגעת במקל, בסוודר, בחולצות שלך. בגעגוע. תודה שאני יכולה לכתוב לך הכל בגלוי. סליחה שאני לא מתמסרת אליך כמו שחלמנו. רוצה שיהיה לך טוב
אוהבת אותך
