פרק 19: הכל מתהפך ! בקרביים שלי !

ולמחרת הכל התהפך, והנה תקראו מה היא כותבת לי בשעה 6 בערב, פחות מ 24 שעות אחרי המכתב הקודם:

תודה אהוב. אני מאוד מאוד רוצה תמונה שלך 

אודי פרץ את הסגר הצום. כשישנתי בשש בבוקר הוא נכנס דרך החלון. מעשה שבטח יכול להיות אפייני גם למוחמד בכרי ,

 לא?

 (אני מוכרח כאן לכתוב, מייד התקשרתי לשחקן הערבי המפורסם מכפר בענה בצפון, שהיה חבר נפש שלי לפני 35 שנים: מוחמד בקרי. שאלתי איך היה מגיב בסיטואציה שכזו. הוא אמר שהיה מגיע למקום, דופק בדלת בעוצמות כאלה ומעיר את כל השכונה, ואז מסביר להם בקולי קולות ובצעקות מה קורה, למה בא, למה היא לא פותחת לו את הדלת... ואז כשהיא גם היתה מתעוררת ופותחת לו את הדלת. היה מציע להם, לשכנים, להמשיך לישון, כי נותרה עוד חצי שעה. והיא, מיכלי היתה פותחת לו את הדלת כמו למלך השכונה... יחי ההבדל הקטן)

ואז דיברנו עליך. והוא אמר שיש בו הסכמה שאהיה גם בקשר איתך .ביקשתי שניפגש כולנו והוא אמר

-"עוד לא"

בשיחה קפצה לי תמונה שמחה בראש של משולש עליז . (משום מה המחשבה על זה גרמה לי לחוש ששם אהיה יציבה... ומייד אח"כ ההבנה שבמושב שלי אי אפשר להיות בכזה מצב. כלומר שצריך להזהר מאוד מהחברה פה. מי שיפגעו מייד זה הילדים ע"י ילדים אחרים .ושגם אודי אומר במפתיע שיש בו פתיחות.  אבל אני לא מאמינה שיכול באמת להכיל את זה .בטוח שלא כלפי החברה שסביבו.) עלה בי חשש .שכולנו נהיה עם עוד בני ובנות זוג .ושום יציבות לא תצמח. אולי זה פחדים שלי. בטוח בעצם שאלו פחדים שלי

וחשש.

אבל קשה לי לפרק את כל החבילה שאני חיה בה ומכירה אותה 4 שנים

שכוללת בית ספר לילדים, שכנות, הרים, ארוחות שאודי מבשל, סוסים

כל המעבר הזה שהיה כ"כ מורכב. אין בי כוחות לעוד טלטלה גדולה ללא נודע

נראה לי.

פחדים

געגועים 

אוהבת אותך