סיפורים

פרק 21: אונס הוא רצח אופי !

לפי דברי מיכל
-"קודם שיכנעו אותה אחרים לסלקני לשבועיים מביתה". למעשה היא לא עמדה בהתערבויות של המלאך במשגלים.
התהליך היה פשוט מאוד. מתנשקים בתשוקה אדירה. ופתאום פאף !!! מכה אדירה בלב שלה, כמו צביטה. כמו התקף לב נוראי.
-"אי! מה זה ?" בהתחלה חשבה שזה בא מתוכה. אבל לאט לאט הבינה שיש כאן מלאך שמפריע לה להתעלס איתי. נקודה.
וכך שהיא הובילה את המהלך אחר כך, כדי שלא אוכל לבוא בכלל. כל הסיפור על הצום, לכאורה, ללא קשר טלפוני. בלוף. עובדה, הנה אודי, "החכם השמאני" שבר את הצום. נכנס לביתה, פשט את בגדיו, נכנס למיטתה ועשה בה מעשה שהיא לא רצתה. (לכאורה)כמו אז בגיל 16. אודי פשוט אנס אותה לחזור אליו, מרוב פחדיו שהיא חומקת לו מידיו עם הפרופסור מהאוניברסיטה...
-"לא הוא רצה לשכב איתי, זה לא הוא", ניסתה מיכל להגן על אהוב ליבה שגורם לה רך בכי בכי וגעגועים. לעולם לא ביצע אף אחת מהבטחותיו. ויוגה הוא הבטיח, נשימות? בית? הכל חזר למקומו "בשלום" זאת אומרת כלום לא השתנה...
מיכל מחוברת אל הפראות של אודי, פראות שאין בי שמץ ממנה. היא צחקה כשגילתה איך נכנס לביתה, ובטח קראה:
-"איזה נס", כשחדר לתוכה... מצאה שזו דרך מקורית לחטוף אותה מעצמה. אבל מה נשאר מעצמה ?
כלום.

ההפתעה, ההרפתקאה עוררה אותה מבחינה מינית והיא נמסה בזרועותיו. משהו שמזכיר את הפראות של האיש הזר בתל-אביב, מלפני 24 שנים. זוכירם ? תארתי את האונס באחד הפרקים הקודמים... משהו שנשאר בתאים האפורים של המוח והגוף. כאילו אותו פרא של אז חוזר גם עתה. אז רצתה לסלק אותו ואילו עתה, עתה למדה לאלף את המצבים לסיפוקיה. ועתה היא מאמינה תצליח גם לאלף את הפושע = הגנב = האנס בלבושו החדש, זה שנכנס דרך החלון לתוך מיטתה ועינג אותה כהרגלו, בפראות, בצחוקים, בהתלהבות בלי פליטה. משהו שנותר מהטנטרה יוגה. אשר למדה לפי אושו. או מי שזה לא יהיה...

הוא ימשיך לחשוב שהוא מענג אותה.

תמשיך לחשוב אודי, תמשיך להאמין. אך סלח לי אתה חי בטעות ! כי היא כבר לא תהיה לעולם היא עצמה. כי היא איבדה את עצמה. אין עצמה. אילו היתה מסוגלת לעשות את הצום, להיתנתק מהעולם. היתה מוצאת את עצמה. אבל עתה, אין עצמה. מי שמתענגת עם אודי זה הגוף שלה והיא לא בתוכה. דע לך אודי יקירי, מיכלי לנצח תהיה איתי. גם אם לא אפגוש בה יותר לעולם ברמה הפיזית. אבל ברוח, בנשמתה היא עימי לעד ולנצח נצחים. כמו במחזה "הדיבוק בשניים" שכתב אנסקי... היא ונשמתה עפים ובאים אלי.
וגם אם המלאך לא מסכים, שלא יסכים. הוא לא יכול לעצור תנועה של נשמות שמתאחדות באהבה ניצחית ואוניברסאלית. גם מלאך לא יעצור את אהבתי האוניברסאלית הניצחית האין-סופית, זו שמתקיימת מעבר לכל אהבה אנושית קטנה, קנאית, רכושנית עלובה, שנגמרת מהר ונעלמת. אהבתי עם מיכלי ניצחית. לא יעזור לך אודי. אתה יכול כבר עכשיו להתפתל במשכבך לילות כימים. תתפתל עם גופה, רק עם גופתה, כי נשמתה עימי לתמיד. צר לי עליך ידידי. שמאן חמוד העוסק בעקבותיהם של חזירי בר. את עקבותי לא תמצא לעולם.
ברגע שאודי הפתיע אותה עירום במיטתה, היא קיבלה אותו בזרועות פתוחות. בגלל הדרך הפראית שמזכירה נשכחות. היא נמשכה לפראות שלו ופתחה רגלייה כמו אז. כן, היא חייכה אליו, זה שימח אותה משום שמצא דרך מקורית, ואמרה:
-"איזה נס שנכנסת דרך החלון".
מה כבר אני מציע לה, ספרים ? ספרים לעומת זיונים, מי ניצח ? אין לי ספק, את הפראות הזו ראה המלאך שלי מראש, במאת האחוזים וגם שלח לי חלום אזהרה מובהק. אנשים כבדים בצבעים חומים כהים כאלה, שכל מה שמעניין אותם זה גוף וחומר. חלום זוועה...
אבל כל פעם שהיא מסיימת עימו יחסים היא צורחת, בוכה ומיללת. וזה בטח יקרה שוב בקרוב, כפי שזה קרה בעבר. מה אז תגידי לי בטלפון ? בטלפון תשאירי הודעות.
-"אני לא עונה לך יותר בטלפון. בסמסים, אני לא עונה לך. אולי במיילים ? במיילים אי אפשר לילל ולהשאיר את הדמעות למזכרת, עדיין."
 תחשבו על הרגע הזה שנוכל לשלוח דמעות במיילים. עכשיו כבר אפשר לראות דמעות בסקייפ. כמה געגועים זה מבטל אצלי לדעת שמיכלי תילל לי בטלפון ותשלח לי דמעות במיילים.
והם יחזרו ויפרדו ויפרדו ויחזרו ויפרדו. ואז היא תצעק לו מאה פעמים
- "לא",
-"לא רוצה, לא יכולה, אני לא רטובה", וזה לא יעזור לה, כי הדגם הזה של הכניסה ללא אישור ממנה, דרך החלון ושבירת המילה שלה ושבוע הצום שלא התקיים לעולם, הוא דגם שיישאר לעד בדמה ובדמו. וכך הוא אונס ויאנוס אותה כל פעם מחדש. כל זיון שלה הוא אונס. למה את פותחת את רגלייך, מסכנה. ברגע שהוא משתמש בכלים הפראיים שלו, את כמו מהופנטת מגיל 16 עדיין חיה עם הפצע של אז. לא יכולה להיפטר מהפצע הזה, כמו מסוממת. אולי גם אז היית מסוממת בגיל 16 ולא סיפרת לי. כן, כמי שחיה לבדה בפנימיה עם ילדים בחופש מוחלט. כמה אנסים היו שם, ורוצחים...
הכניסה של אודי דרך החלון היא אונס, ואונס גרוע מרצח. כי הוא מזכיר לך את הפצע הנוראי ורוצח אותך בצחוקיו הפראיים כל זיון מחדש.

תגובות