פרק 22: סוף, מוסר השכל... או דמעות?!

מחשבה מתאריך 15 בנובמבר 2007

"בוודאי קראתם את סיפורו של יוסף ואחיו בתורה. בגלל קנאתם, אחיו של יוסף מחליטים לסלקו מדרכם והם מוכרים אותו לסוחרים ההולכים למצרים. בהגיעם למצרים הסוחרים מוכרים אותו לפוטיפר, אחד ממפקדי צבא פרעה, המכניס אותו לביתו. ולאחר כל מיני אירועים יוסף מתמנה שר בממלכת פרעה. במעמדו זה פוגשים אותו שוב אחיו, שנים רבות אחר-כך. איזו הפתעה וכמה צער על טעותם! אך כיצד נוהג עימם האח יוסף? הוא אומר להם: "אני אחיכם יוסף... אל תדאגו, ואל תכעסו על עצמכם, כי מכרתם אותי כדי שאגיע לכאן, שהרי הכל בא מאלוהים כדי שאוכל להציל את חייכם. כבר שנתיים יש רעב גדול באזור כולו ובמשך חמש שנים נוספות יהיה מחסור גדול באוכל. אלוהים שלח אותי לפניכם כדי שאוכל להעניק לכם את כל התמיכה ההכרחית להמשך קיומכם. לא אתם שלחתם אותי לכאן, אלא אלוהים"... יוסף אומר בבהירות: אלוהים השתמש בכוחות הרוע, באמצעות קנאתם של אחיו של יוסף, למען הטוב. כי הרע איננו רע אלוהי והטוב איננו הטוב האלוהי. וגם אתם, האם לא שמתם לב כמה אירועים בחייכם נראו תחילה קטסטרופה מוחלטת ולבסוף מסתיימים בברכה גדולה מאין כמוה"...

       מאת בוהנביא