פרק 2-התקרבות
תמיד דגלתי במשפט "אל תיתן לפחד מהכישלון למנוע ממך להשתתף במשחק" איזה משחק רובכם טוענים? משחק החיים,משחק האמת,משחק השקר,משחק הרמאות,משחק האינטרסים.
יש כל מיני משחקים בחיים,רק אתה יכול לבחור באיזה דרך תלך ואיזה משחק תשחק
ועם מי.
אני ידעתי שבתיכון לא יהיה קל אבל גם דרך ההשתלבות החשיבה אני בטוחה שליותם היה קל יותר ממני, הוא פופולארי יש סביבו בנות שאוהבות להיות במחיצתו
ולסתלבט כזה אתם יודעים,דאוונים וכאלו..
בתור בחורה די תמימה הסתגלתי לא רע לחיי "החדשים-ישנים" בתיכון דתי ממלכתי הזה.
הזדמניות חדשות הכרויות חדשות, חברות חדשות,וגם ידידים חדשים. במבט קדימה זה ניראה כאילו סתם כמו עוד בית ספר
אבל זה לא סתם,זה התיכון שבו למדתי וזה הכי טוב שיש.
וזה גם הזמנות מצויינת לקדם אותי מבחינת חברים וכאלו {אני לא הייתי פופולארית} מי שכן אילו החברות שלי,התלמידים החרוצים, כל האלו שלא לומדים ונישארים בחצר בית הספר מדברים על החיים ועל הכל.. וגם מעשנים איזה שחטה בדרך..
אותי זה לא עניין הדאוינים והשחטות,והסתלבטיויות, זה מזכיר לי אנשים שרוצים יותר מידי צומי אז הם עושים שטויות ומאחרים לשיעור וכ'ו..
כי הם רוצים שיראו אותם "קולים" לא בלתי ניראים כאלו שבמרכז הענינים,שמוקפים בנות עם כסף עם כריזמה כאלו חמודים
ו"הבלתי ניראים" היו החנונים אלו שיושבים בפינה עם ספר וקוראים איזה חמישים דפים עד תחילת השיעור הראשון, כן זו אני חלק מהם הכירו אני החננה היחידה במקום הזה שלא מעניין אותה מבנים ערסים שעושים עניים וגונבים את כל הקרדיט.
אול התאהבתי ביותם אילו זו המשיכה החזקה שיש לי אליו,אני לא יודעת מזה זה בדיוק,אבל זה טוב מכדי להיות אמיתי.
יותם הסתובב ניראה כזה מיואש, אני שישבתי עם חברתי ליד הצמחים דיברנו על השיעורים ועל החיים בכללי,דווקא די נהנתי מכאן.
כייף לשבת בחוץ לנשום אויר,אפילו שהשמש יקדה על הפנים שלנו,היא האירה בשמחה את היום היפיפה הזה,שאני רציתי שהוא שיגמר.
יותם בא אליי עם חיוך כזה מביוש יפה הג'נס הזה אוח איזה בחור כל דבר פשוט בול עליו אין
הוא חייך חיוך מלא
הרמנו את ראשנו אליו ושתקנו,יותם פנה אלי ואמר: "יש לך 3 שקל?"
עניתי בקול שקט: "לא אין לי 3 שקל,אם היה לי היית מביאה לך" בקטע הזה העדפנו להתעלם מיותם ולהמשיך בשיחתינו הנעימה... יותם הביט בי ולא חדל מלהסיט את מבטו הצידה וחזר על דבריו: "סיון,אין לך 3 שקל לתת לי? בבקשה אני אחזיר לך מחר"
"יותם" אמרתי: "אין לי 3 שקל,אם אתה רוצה אני אבדוק" חיטטתי בתיק שלי והרמתי אותי עליי שהיה לי נוח יותר חיפשתי בכיסים הקטנים ובתוך הילקוט עצמו, חוץ מכמה ספרים שהעלו אבק בשעה שעתיים האחרונות, וקלמר שזרוק בין סיפרי הלימוד שהייתי צריכה לסדר אותם לפני שעה.
"ממש כלום,אין לי מצטערת" עניתי בעודי מביטה עליו בעינים כה נעימות וכ"כ שקועות בבעיה של יותם לא שמתי לב שהחברה שלי נימצאת על ידי רגע חשבתי שאני והוא לבד,הייתי שרויה בתוך דמיון קטן שלא הרפה ממני כאילו הביא אותי למציאות וכאילו החזיר אותי בחזרה לאיזו בועה קטנה שרק אני מבינה את עצמי בה.
יותם הביט על חברה שלי אחרי 2 שניות החזיר את מבטו אלי וענה מיאוש "לכי תבקשי מאמא שלך טוב זה שאמא שלי מזכירה בבית ספר שאני לומדת בו,זה לא נותן לי את הזכות לבוא ולבקש ממנה זה לא לעניין. אפילו שהוא צחק איתי
הבטתי עליו שוב,עיניו ניראו שמביטות בכל חלקי גופי
עד כדי כך שהוא העדיף ניראה לי להביט מאשר להיות שם איתי. הוא הלך וביקש מאחרים ולאף אחד לא היה
מוזר הוא לא עשה מאמצים הוא רק הסתובב הוא לא באמת ביקש, הוא רק עשה את עצמו כניראה שאני ארחם עליו ואראה כמה הוא זקוק לצומת לב תמידית ממני
הרגיעה הגיעה שהוא הלך הסתובב בין התלמידים המטעים שבאו וניכנסו דרך השער הגדול והצהוב.
הוא הביט עלי מרחוק וענה "הבת של המזכירה לא לרכל מאחורי הגב" ועשה לא עם האצבע
ענינו בקול "אנחנו לא מרכלות מי מרכלות?" אני וחברתי השתוממנו והאמת קצת התפלאנו שהוא דווקא בא אליי ואיזה 20 דקות לא עוזב אותי, מה קרה ליותם, כמדומני הוא אוהב להיות בחברתי אך עושה שטויות כי לא יודע איך להתנהג, או שהוא תמיד היה כזה בדרן
ראיתי אותו פוסע אליי בצעדים מהירים נעמד מולי מסתיר את השמש ועונה "אז אין לך 3 שקל?" עניתי "באמת שאין לי,מה ניראה לך שלא הייתי מביאה לך?" התחלתי להתיאש
הוא הלך ואמר "סבבה" צעקתי לעברו של יותם" מה אמרת?" הוא וחברה שלי שהביטו עלי הסתובבו ואמרו כמקהלה אחת "אמרתי סבבה" ועשה "אין מה לעשות" עם הידים
ככה ניגמרה לה עוד הפסקה אחת בחשק אמיתי לעוד וברצון ממשי אחריו ואחרי כל מה שנוגע בו
האמת זה נישמע מוזר הצילצול הניע אותי ועוד כמה תלמידים להיכנס לכיתות, משום שניכנסתי ראיתי את יותם מחייך וקרא לי "סיווני" טוב זה הכינוי שיותם הדביק לי
טוב אם זה עושה לו טוב בלב אחלה מי אני שיתן לו את ההוראה להפסיק את מעלליו, מה שכן תמיד הוא חייך את חיוכו הכובש,שמיד סלחו לו על כך
בכל אופן נשאבתי פנימה עם התלמידים האחרים שהלכו בנחת כל אחד לכיתתו,הבטחתי לעצמי שהאופטימיות שבי לא תשבור אותו בזה הרגע וגם בכלל.. וגם יותם ורותם לא, בעודי הולכת אני רואה את רותם שמשחקת לה בשעה הגולש והבלונדיני,אני מזהה אותה את חולצתה הצמודה שמתאימה בדיוק לגון עיניה התכולות-ירקרקות
אני קוראת לה מרחוק: "היי רותם בא לך להצטרף אלי?" רותם הגבירה את קצב הליכתה ואמרה לי בעודה מתקרבת אלי: "לאן את הולכת?" עניתי כעומדת מולה
"אני הולכת לסיפריה להכין את עבודת החקר שלי על יצחק רבין ז"ל את באה? לעזור לי?"
"אין לי מה לעשות עכשיו" בעודה מביטה בי כשקועה בעצמה "רותם" עניתי "את לא כ"כ אוהבת ללמוד וחוץ מזה אינך מופיעה בשיעורים רק לעיתים רחוקות מי כמוני מכירה אותך,מה אכפת לך לבוא איתי תהיי איתי מבטיחה שלא ישעמם לך" בעודי מחייכת את חיוכי הממיס בתקווה שכן שכנעתי את רותם אכשהו לבוא איתי
כעבור כמה דקות של חשיבה מעמיקה רותם הלכה איתי לכיוון הסיפריה, ומיד אמרה לי "חסר לך שהיה לי משעמם" וחיכה את החיוך הכובש שלה
איזו הקלה,כייף יותר להיות בחברת אדם אהוב כדי לעשות את מה שהוטל עלייך.
לא ידעתי רק שלעלות לספריה ולשהות שם למיספר שעות יהווה בפני חוויה מדהימה מאין כמוה אלא עם כן עם משהו שאני נורא נורא מצפה לו יווכח שם,אבל האמת לא ציפיתי, זה מה שיפה בחיים שלא מצפים לדברים יפים ומחכים הם קוראים לבד בלי כל עזרה
הגענו לסיפריה,היו שם מספר מצומצם של תלמידים שלמדו בשקט ברוגע בלי שם אחד יפריע להם.
זה כייף מצד אחד כי אתה משתוקק לשקט הזה אחרי יום לימודים די מיגע
ומצד שני בסיפריה הכי אין אקשן אז זה הדבר הכי משעמם מצד שני..
אם אתה אוהבים ללמוד ומחפשים שקט זה המקום גם הכי נוח אני ורותם התיבשנו והוצאנו את המחברות והתחלנו ללכת לחפש באינציקלופדיות חומר על יצחק רבין
האמת כ"כ כייף לכתוב על דמות חינוכית ועוד ראש ממשלה שדי הערצתי והיה עצוב לי שהלך לעולמו בתרם עת. ואני שמחה שניתנה לי ההזדמנות לבחור נושא כלשהו ולכתוב עליו,כי באמת אהבתי אותו וכאב לי שהוא מת בצורה כזאת נוראית ועוד רצח
דמינו את זה רק על מה שאתה עומד עשות,ואתה לא עושה אתה רק מדבר פתאום באים ולוקחים לך את הנשמה את החיים את האנושות זה עצוב בעיני.
על ראש ממשלה שהיווה לי דרך חשיבה שמעולם לא היתה לי.
"נו..אתן מוכנות?" שמעתי קול הקרב לקראתינו,זו היתה הבת שרות שעזרה לי בעבודת החקר "היי הינה את" עניתי מחייכת כולי קורנת משחמה כאילו הרגע מצאתי אוצר כלשהו.
"חשבתי שלא תבואי" היא חיכה אליי וענתה "למה שלא? הרי אני מוכנה לך לכן, יופי בואו ניראה איפה אתן מתקשות ואני אעזור לכן ובכן תשתדלו להכין ולכתוב הכל לבד כן?"
"להשתדל?" עניתי בפליאה "מה את לא עוזארת לנו,את רק תשבי פה מולי ותביטי בי איך אני כותבת ומכינה הכל ובסוף רק תגיבי?" תמר הצידה את הראש הצידה כחושבת מספר שניות לפני שעונה לי התקרבה אלי במיקצת עם הכיסא וענתה: "אני בטוחה שאת תיסתדרי ולגבי מה שאת לא מבינה אני אעזור לך" הגבתי "אני מניחה שזה בסדר"
דיפדפתי בספר שמצאתי על יצחק רבין על החיים שלו,ומה הוא היה בתור איש ומנהיג
ובתור סבא לנכדתו האהובה
"הינה מצאתי" הגבתי בהתלהבות "יצחק רבין נולד ב.." לא הספקתי לעתיק את השורה הראשונה רותם אמרה לי "סיון את זוכרת את יותם" עניתי "כן מה איתו?" עניתי באדישות וקצת בהתלהבות שגרמה לי אחרי 2 דקות קצרצרות לחייך "ובכן ראיתי אותו היום מסתובב עם החברים שלו,וכלום הוא סתם דיבר איתי" עניתי "כן ומה הוא אמר לך?" בעודי מביטה ברצינות על פניה הקטנות והלבנות "כלום רק רציתי שתדעי שהוא חמוד" השבתי "תודה שעדכנת אותי, ד"א את יודעת שאף פעם לא ראיתי את יותם או אופיר כאן? כאילו הם בכלל לא עלו לכאן" לא סיימתי לסיים את המישפט הבטתי לכיוון הדלת ומשם ניכנס יותם וחבר שלו הייתי המומה על מה שבדיוק חשבתי והעלתי במוחי זה התגשם במציאות איזה מדהים זה,הלא כן.
דווקא יותם הבחור האחרון שרציתי לראות היום
בכל אופן בהתחלה קצת לא סבלתי אותו, בהתחלה הוא ניראה כזה חמוד החיוך שלו גורם לכולם ליפול שדודות לרגליו לא יודעת הוא ניראה כזה חמודי שבא לו הכל בקלות כולל הבחורות, הוא לא עניין אותי יותר מידי עד לרגע שניכנסתי צעד אחרי צעד לכיתה שלו.
כרגע אני נימצאת בסיפריה ועוד יומיים תתחיל ההתרגשות הקובעת עכשיו לא יכולתי להוריד את מבטי ממנו, "מה יש בו שמושך אותי כ"כ רותם את יכולה לומר לי?" הפניתי את מבטי לרותם ורותם היה שקועה בו ביותם הכ"כ מטריף הזה
יותם צעד לכיונינו עם המבט המשכר שלו שגורם לכל החושים לתפקד כל כמה דקות
מה יש בו חשבתי לעצמי, אולי זה הרגש שעובד ועובד לא ידיעתי ואני רק מכחישה ומכחישה וגורמת לכל מי שמסביב לחשוב שאין בנינו משיכה,בעצם שיש כזאת
באמת חשתי באיזה מתח באויר כל פעם שהעינים שלו ניפגשו, וכן זה ליווה אותי לאורך כל התקופה ההיא שלמדתי ואולי גם אותו.
יותם ישב מולי והגיב "היי מה המצב?" וחייך את חיוכו הכובש עד כדי כך שהראתי לו שחיוכים כמו שלו לא יזיזו לי
איך במבט אחד יכולים לגעת ברגש,אלוקים איך יכולת לבוא יצירה כה מושלמת כמוהו,
כניראה גם יצירה מושלמת באה עם כמה פגמים,אני חשבתי שהוא מושלם בשבילי,כמה זה מעצבן לחשוב כל מיני דברים שבסוף אתה מגלה שמה שחשבת לא אמיתי או היה נכון מהתחלה
יותם חייך והשיב ניחרצות: "את יודעת מגיע לי מזל טוב" פנה לתמר הבת שרות החביבה ביותר עליי
תמר הביטה על יותם מלא התרגשות וענתה:"על מה?" הוא ענה "על כך שאני בן 17וארבעה
חודשים" הבטתי בעיניו,יותם שהבחין בי נועצת בו את מבטי הביט בעיני החומות והקשיב לי "גם אני בת 17 וארבעה חודשים איזה קטע" יותם לא ידע היכן להשים את עצמו ממבוכה הוא לא תיאר שאני די "צמודה אליו" זה קטע של הומר כזה
כאילו תיראו כמה זה מיקרי ומיוחד
יותם הביט בי ועניתי לעברו "אני כותבת עבודה חקר מוכן לעזור לי שאקבל ציון טוב?"
הוא הפנה את מבטי לכיווני וענה "באמת? לא תודה" תמיד הוא היה כזה מתחמק מכל עבודה,יורה "יריות" באויר
טוב תמיד הוא היה טוב בזה,מאז שכף רגלי דרכה בתיכון בתחילת השנה יצא לי כמה פעמים לראות אותו אולי לא כ"כ לדבר יותם הוא כזה מופנם ושקט שאי אפשר לדעת מה הוא מתכנן לשלב הבא ניראה לי שאני השלב הקובע שלו בתור שרוצה לכבוש בבקשה
איזה מישפט "לכבוש" מזכיר לי כמו הצעד הבא שהוא עומד לעשות
כל הסימנים העידו על דבר אחד, זה שהביט בי ואיך שהוא התקרב אלי,יכולתי לדעת שאלו מבטים כאלו עמוקים אל תוך העינים היפות והכמעט משכנעות אותי שיש משהו מעבר לבחור בישן וחמוד אל תשכחו שזה היה גיל טיפש עשרה
וכולם עשו מזה יותר ממה שזה עשו מזה טררם, אהבה עיוורת ראשונה
אולי ראיתי והתכחשתי לזה,כי מצא חן בעיני שהוא יחשוק בי ככה חשבתי זה מצויין
הכל סתם יריות לאויר אין בכך כל חשיבות אני ניראתי להם תמימה מידי,שבירה מידי אמיתית מידי
כל הדברים האלו בי שיגעו אותם מתי שמאוהבים מרגישים עוצמה מין מערבולת כזאת אי שפיות שסוחפת אותך לעולם של רגשות שאתה כביכול כבול בו ולא משתחרר ממנו
שניפגעתי המילים הפכו ברגע נוחץ מידי "לסכינים" שאי אפשר לשלוף חזרה
אחרי שיותם עמד מולי סמוק כולו הבטתי ואמרתי:"אז אתה לא מוכן לעזור לי?" העינים שלו בחנו אותי,נאחזתי בכל כוחי בתשובה חיובית ממנו,העינים החומות בהירות האלו שאומרות הכל דוקא היום הם הסתירו ממני ורצו כמעט לגעת בי לפלרטט הוא מביט אלי כולו מבסוט מהרגע שניתן לו,ושולף את החיוך המקסים הזה שלו מביט בי עמוק
לתוך עיני שקוע כזה ברכות שעוטפת את כל החום וגם כמה לבבות שבורים.הכמה לבבות היו
של הבנות כי שהוא עובר בניהן אין לב שנישאר מספיק איתן ושלם כולן לרגליו ברגע כה מושלם הוא מאכזב, כניראה זה סוד הקסם שלו והוא מסתדר בלבד הזה שהוא יצר לעצמו מציאות "מושלמת" אבל היי כאן זה ההווה תקיץ ותתחיל לפעול ברצינות
יותם ישב כיסא על ידי ואמר "של מי התיק?" עניתי : "שלי,אל תיקח לי אותו" לא יודעת למה אבל באותו הרגע ממש לא סבלתי את יותם
אולי ביגלל שהוא נישמע לי חמוד מידי,יפה מידי,חכם מידי,הכל ניפלא מידי בו
אולי ביגלל שכל דבר שיש לי פתאום נהפך לשלו
בכל אופן חבר שלו עמד מולי וגם יותם שהיה על ידו הוא הביט בי כזה בתמימות כזו מתוקה שאי אפשר לנחש
חבר שלו יוגב אמר לי: "סיון תני לו נשיקה שתסובב אותו"הבטתי על יותם שהיה שקוע בי הוא לא פזל לכיוונים אחרים,רק רצה לשמוע ולהתענג על ה"כן" שלי כבר הוא פינטז על זה בטח שאני מתקרבת אליו רוכנת לעברו, ומחייכת מעט.
אולי התחמק לו צחוק שנוסף לו חיוך ובהתקרבות שלי אליו ולאט לאט מצמידה את השפתיים שלי לכיוונו במתיקות שלא יכלה להביע את מה שהרגשתי
עמדתי מולו עניתי: "איתך?איכס" מיסכן הוא בטח היה בהלם של חיו
בחורה תמימה כמוני תנפנף אותו לא יכול להיות,אולי דווקא כן אז זה לא היה ניראה לי אולי ליותם זה בלתי ניתפס כי כולם ראו מה קרה בנינו שהוא חיזר אחרי ובוא נגיד שאם הוא חיפש תמיד את הקירבה לידי להרגיש נאהב מאוהב ואולי זו אני שהתגרתי בו וקצת קינאתי טוב גם הוא כן
יותם הביט בי כותבת וכי היה מסתכל על התמונה הזאת שעות הוא נגע לי בכתף הביט בי עם רצינות כזו שמאפנת רק אותו "אין אהבה אמיתית בלי נשיקה צרפתית" מיסכן יותם למה אני כזו רעה אליו
העפתי את ידו ממני ועניתי: "תעיף ממני את היד שלך אני לא חברה שלך לך ממני" יותם הביט המום והתחיל לגמגמם: "רק רציתי שתדעי" הבטתי עליו"סבבה לך עכשיו"
תאמינו או לא אני לא יודעת למה דווקא אני מתעמתת עימו,אולי ביגלל שיותם משך אותי אליו יותר ויותר כך התרגשתי על ידו ויצא ככה ששתינו עשינו שטויות.
הרי בכל זאת זה גיל שמאפיין את התנהגות הזו.
למחרת היה יותר הרבה מעניין אבל עם פחות רעש יותם שניכנס לכיתה מצא אותנו יושבים
ועושים מיבחן בספרות הוא חייך למורה ואמר: "מצטער המורה שאחרתי אני תכיף בא" המורה עוד לא הספיקה לומר משהו
כבר יותם הביט בי ואמר "עלזה תכיני דף ועט" לא הספקתי להגיב לו כי הוא ישר יצא מהכיתה בריצה
המורה שאלה: "למי הוא קרה עלזה?" כל התלמידים שנוכחו בכיתה אמרו "עליה" והצביעו עלי אני רק הינהנתי להסכמה
אחרי כמה שניות יותם שב ולקח את העט והדף שהיו מונחים על גבי השולחן שלי ואמר "תודה"
ומיהר לשבת במקומו
כעבור חצי שעה יותם פנה אלי "פיס פיס" הסתובבתי אליו ואמרתי לו "מה?" המורה קלטה את זה ואמרה "אל תפריע ותדבר איתה בזמן בחינה" חזרתי לבחינה וחייכתי
עוד פעם יותם ניסה את מזלו כניראה שיעמם לו אז רצה להציק לי "פיס" הסתובבתי "המורה תיראי הוא מפריע לי תגידי לו" המורה הביטה ביותם שהשיב בחיוך מתוק שאין כמוהו "המורה תיראי היא מציקה לי היא מפריעה לי אני לא יכול איתה ככה יותר" קרץ לי
"תעזוב אותה בשקט היא לא עושה לך כלום" ענתה
נותרה רק חצי שעה לסיום אני שסיימתי את הבחינה העברתי למורה
הביט בי המום תהה לעצמו "איך היא הספיקה?" יותם שכל השיעור לא הפסיק מלהביט בי בטוח זה אומר משהו כלפי
כמה הוא שקוף וכמה הוא יפיפה שאפשר לתת לו חיבוק אחד ענק מרוב התמימות
אחרי המיבחן נותרו כמה דקות חופשיות עד שהמורה שתלמד לשון תבוא יותם שישב ליד חייך וענה
"תגידי סיון במה אבא שלך עובד?" עניתי "נהג מונית למה?" יותם בהה בי כמה דקות "בת"א או באור יהודה?" השבתי "באור יהודה" הוא ענה "יש לך תעודת זהות?" עניתי לו" כן בבית ולך?" הוא ענה"כן" הבתי"אז תראה לי אותה"
אם אתם מבינים את מה שאני חושבת שאתם מבינים אז בכלל לא טועים בכך. אחרי כך הוא הלך לאמא שלי ושאל אותה את אותם שאלות ששאל אותי
הוא מתנהג מוזר במיוחד לידי אין ספק שהוא רוצה לדעת עלי הכל,להיות לידי תמיד,להגן לתמוך פשוט לחבב אותי
אין ספק שמאותו שראיתו אותו הוא שינה בי המון,לא יודעת איך אבל זה שמרגישים שממש מאמינים בו דווקא האמון צודק
מה אפשר עוד להגיד עליו באמת הוא בחור טוב וכייף להיות לידו הוא מצחיק הזה ועושה אז זה משתלב
כי גם אני שראיתי אותו בפעם הראשונה הוא גרם לי לעשות שטיות כאלו זה טיבעי ששתינו ננהג כך כי אנחנו מחבבים אחד השני ובגיל הזה זה הרבה יותר טוב כי זה גיל פשוט ניפלא להיות בו
שלא שוחכים אותו לכן אני אומרת שקל לאהוב את מי שאתה מתחבר איתו וכניראה לי וליותם היה קליק מהרגע שמבטינו ניפגשו אולי משיכה אולי זיכרון מתוק אבל זה ששתינו ישבנו זה לצד זה
אומר המון כי אני לא תכננתי לשבת על ידו זה הוא שישב על ידי ומאותו יום החליט להציק לי כניראה הוא אהב את זה שאני מתעצבנת עליו
זה דירבן אותו עודד אותו לכבוש אותי להביט בי להיות לידי כל יום כל דקה לא חשבתי שהוא באמת יחבב אותי בצורה כזו, ועליי לא האמנתי שאני ככה אוהב משהו אפילו שאני לא פופולרית ולא בחבר'ה שלו הוא אהב אותי כמו, שאני לא משנה אם אני יפה או חמודה העיקר הלב והוא בחר בחירה נכונה שאין לי דעה על זה
הוא בדיוק הבחור שקל לאהוב וקשה לשנוא אפילו אם מתרגזים לרגע זה נעלם כל עוד יותם מחייך אז מין הסתם מוחלים לו על כך ואוהבים אותו כי קל לאהוב את מי שמחבבים
באותו רגע ניכנסה המורה התלמידים התישבו: "להביא את הספרים אני רוצה לעבור על כל החומר שהפסדנו אמש" אמרה
מה שכן יותם לא הפסיק לבהות בי הוא ביקש עט ודף,כמו תמיד איך אפשר לסרב לו תגידו
אותו חיוך מתוק כשלו שאומר בי את מה שהוא ידע בי ונוגע בלב
רוב התלמידים שהשתעממו יצאו מהכיתה והמורה הסתפקה בכמה תלמידים שנכחו רוב השיעור
כולל אותי ואת יותם
דיברנו בנינו לא זכור על מה אבל אני יודעת שדי הצקנו אחד לשני יותם ששאל אותי"מה המערכת מחר?" הוא תמיד שואל אותי בזכותו אני מודעת למערכת ויודעת אותה בעל פה מרוב שאני חוזרת עלייה כל היום בשבילו
תלשתי את הגיליון הענק שחצי ממנו נפל לריצה מהקיר והנחתי את הגיליון על השולחן הקטן ואמרתי"הינה המערכת תתעדכן בהכל" יותם היה נינוח וטיפה לא ידע מה רציתי ממנו הוא הביט בי ולא אמר הפעם כלום אפילו לא השחיל מילה
אחרי שהוא דיבר איתי המון, המורה לא לימודה כי די הפרענו להמהלך השיעור עם ההצגות שלנו
הדיבורים המבטים בנינו,
יותם שאל את המורה משהו שאינו זכור לי והיא ענתה לו "יש אקמול?" הוא ענה"רוצה אני אביא לך?" היא ענתה "אני צריכה לקחת" עניתי "המורה שתי מים זה יעבור" יותם הביט במורה ואמר "מה קרה את עיפה?" היא ענתה בלי חשק "לא פשוט אתה משגע אותי, ועשית לי חור בראש"
לא ציפיתי שהמורה תהיה כה משועממת במחיצתינו,אני מבינה שזה ביגלל הפיטפוטים שלי ושל יותם
אני אשתדל לא לדבר יותר מידי וגם יותם הבטיח שכך הוא יעשה
הכל היה יותר טוב מכדי להיות אמיתי,מכירים את שהכל ניראה מושלם תחושה ניפלאה ובטוחה אזו,אז אני חשתי את זה בכל חלקי גופי.
כאילו אני "מגונת" ואני לא אפגע אז אין ממה לחשוש אפילו לא מהבאות. טעיתי כל כך שלא ידעתי
מה באמת חושב ומה לא התבלבלתי לא כ"כ ידעתי מה יותם רוצה ממנו ומה אני רוצה ממני
אני לא יכולה לדעת בוודאות,יותם חושב שהוא יכבוש אותי ויפיל אותי בקסמיו שלו ואני יתאהב כמה פיוטי מצידו, איזה רומנטיקה מרחפת באויר מעל שמי הים התיכון זה בטוח לא שלי ושל יותם.
נכון שיש כל מיני דיבורים שיש מתח מני משהו ביני לבין יותם אל תשכחו ולו לרגע שאני בחורה תמימה ושלא חיוותי מגע או משהו כזה
בחיים יש כל מיני דרכים שיוכלים להביא אותך בטוב ויכולים לגרור אותך בעל כורך לרע, אני יודעת שרצו שאני "אפול" נפלתי כמה פעמים בחיים שלי אומנם הנחיתה לא היתה רכה, ועל בלימה לא מדברת ומה שבאמת גרם והביא את הפציעה זה אולי אתה. ואולי עוד רבים וטובים
אבל מתמודדים אם על הבשר את הכאב את הפציעות כמו כמו "סכין" שחותך עמוק ומאשיר רק ריקנות ואותך לעצמך שתחשוב ותבין עם מי אתה מסתובב ובוטח בו
לא כמו יוד שמורחים וניגמר תוך כמה ימים או שבועות נמוג הכאב זה יותר מזה אני אסבך אתכם מעט
מה קורה עם נופלים ממש חזק אז איך קמים? על ידי כוח רצון ועידוד פנימי נכון זה כואב לא אמרתי שלא אבל לזה בדיוק מתכוונים החיים.
מי שיותר מידי תמים ומקבל כמה "סטירות לחי מצלצלות" בחיים או "נפילות" חווה את הכאב את הרגש,את רצון הנקמה את הכעס,את מה שאינו יכול לכאוב יותר כי הוא שבור שמוט על הריצפה
האדישות נישארת איתך לכל מקום שאתה הולך,והכל מזכיר לך כימעט את מה שקרה את מה שהיה כל זיכרון אפילו הדברים הקטנים
ואז בא לך להרביץ למשהו לצעוק,להשתגע, אתה מרגיש שבגדו בך שפצעו אותו שלקחו ממך את התמימות את הלבד שלך את הכנות את היופי שבפשטות לקחו ממך הכל ברגע שפגעו בך חזק אתה מרוסק על הריצפה
ומה יכול להציל אותך? כלום,רק הזמן מרפא הכל ואתה תיראה ותבין שכמוך וכמו שאתה ניפגעת יש המון שניפגעים מידי יום לא משנה באילו נסיבות ובאילו מיכרים
אתה הוא זה שקובע לך לעצמך האם ליפול לתוך "הבור" או לחצות אותו, אפילו עם אתה לא יודע תשתמש באינטואציה היא לא מאכזבת, אני מידי פעם לא מקשיבה לה והיא לבסוף מצילה אותי בענק.
אם תאמין בעצמך ואם תוכיח לא לעולם אלא לך להיות אתה ותמיד לאהוב לא משנה מה לא לכעוס על עצמך ולא לוותר על עצמך כי מה שיש לך כאן זה עצמך לעצמך
ואני לא רוצה לאבד את עצמי במשחק הזה בטח שלא ללכת לאיבוד לא על ידם ובטח לא ליד אהבה
פרק 3-המשיכה
אני יודעת שהוא בחור מצחיק, מה זה בדרן, וזה מה שמשך אותי אליו ההומור שלו וכל הסיגנון של "סטנדפיסט" שהדביק לעצמו
האמת זה היה די חמוד כל המבטים האלו שלו, הנסיון שלו הזה להתקרב אלי זה ממש חמוד מצידו.
שהיינו בשיעור היה יום מעניין,לא ביגלל הגשם שירד על החלון ואיים ברעשים ובברקים, ביגלל יותם הוא יותר מידי משך צומת לב בעזרתי הרבה מאוד הוא כהרגלו וידא שאף אחד לא שם לב שאיחר לשיעור הביט לצדדים מבעד לדלת שהיתה פתוחה והתגנב למקום הישיבה שלו לידי כמובן
אנני עוד זוכרת על מה המורה לימדה אבל אכשהו הקשבתי לדבריה לא יודעת למה,אפילו יותם לא עניין אותי כאן
לאחר כמה דקות די מפתיעות אני חייבת לציין יותם ישב בלי כל תזוזה מצידו הוא ניראה סקרן ודי הקשיב למהלך השיעור- מה שהוא לא עושה
זה האמת חמוד כ"כ יותם ככה מביט על המורה בעיניו החומות התמימות הזו שבגיל הזה אני אישית אם תשאלו אותי אוהבת את הגיל הזה יש בי הערצה ביגלל התום והמתיקות שהיתה
המורה שכהרגלה נתנה הרצעה על המקצוע בו לימדה,קטעה את דבריה באומרה: "איפה היית עד עכשיו ולמה אחרת?" כן היא פנתה למי שאתם חושבים
יותם הרים את הראש ואמר "המורה, פשוט ירד גשם והיה בוץ אז נפלתי והחלקתי אז התלכלכתי ופיספסתי את האוטובוס"
הוא המשיך להביט בעינה של המורה וחיכה לתגובה ממנה,המורה לאומת זאת לא נישארה אדישה ואמרה "אז ביגלל זה איחרת? אני מקווה שפעם אחרת אתתה לא תאחר כי אז לא תיכנס לשיעור"
טוב,עכשיו הוא אכל אותה.
יותם הביט עלי ולא התיחס כ"כ להמשך הדברים של המורה שנאמרו הוא כאילו לחץ "התעלם" וזהו היה שקוע רק בשיחה שלנו
הוא ענה לי או יותר נכון לחש "פיס..פיס" אני הסתובבתי אליו אמרתי לו "מה יותם? מה אתה רוצה?"
הוא הצביע על הגרב שלו שהאמת מהולה בליכלוך רטוב כזה.
לא יכולתי להזיז את העינים מהרגל שלו כי הוא משך את צומת ליבי ממש הרבה די הרבה זמן.
חייכתי אמרתי "אז מה עכשיו אתה מתכוון לעשות" בעודינו שתינו לחושים זה לזה ממרחק מה כדי לא להפריע להמלך השיעור הוא ענה לי "רק תסתכלתי נפלתי,והתלכלכתי מה אניאמור לעשות תעזרי לי"
איך אני אמורה לעזור במצב שאני יושבת והמורה מרצה על בשיעור על הפרק שאנחנו צריכים ללמוד בספרות "ילדי הצל"
עוד ביגלו אני אפסיד ואכשל אם יהיה מבחן רק שהוא יבין איך הוא מסיח את דעתי מהשיעור מהמורה,בעוד כולם יושבים כמו ילדים טובים ומקשיבים לכל צלילי ומילה שלה
יותם הביט בי והחליט להסיח את דעתי שוב,שראה שחזרתי למקומי והחלטתי להקשיב והיי מה
"פיס..פיס.." הבטתי עליו בעיניו החומות "מה ?" הוא עונה לי: "תיראי מה אני עושה,תעזרי לי" אמרתי לו "תוריד את הגרב אל תידאג עד סוף השיעור היא תתיבש אל תידאג תאמין לי יהיה בסדר"
כן, בטח יהיה בסדר אם הוא לא יפריע לי כל דקה ויתן ל להתרכז בשיעור כמו שצריך
הכל יהיה רק בסדר.
המורה חתמה במילים "רק תילמדו טוב את החומר למחר כדי שנוכל לערוך את המיבחן" כל התלמידים לפני כן הפכו הספיקו לרוץ עבר הדלת רק שיסתיים היום הזה,כרגע זאת היתה המחציאית הראשונה של היום
אחרי השיעור השני מזל שיש הפסקה בימינו, אפילו אם זה להתאורר קצת, כולנו צריכים לשאוף אויר
ישבתי על המדרגות וניקתי חלק מסויים שהיה מלוכלך דוי ומלא אבק הסתרתי את האבק ופניתי לשבת השנחתי את הילקוט בצד ואמרתי "סוף סוף השמים התבהרו אפשר לנוח מעט,רק מעניין איפה רותם"
את רותם ראתי שם בפינה משוחחרת עם חברתה הטובה חופית, חופית ואני זה סיפור שאין לו סוף,למה, כי אנחנו תמיד משלימות ורבות כמו חתול ועכבר תשאלו את כל המורים שמלמדים כאן כמה, ויכוחים היו לנו בשנה אחת והם יגידו,שלא יותר ממאה לא יכלל ברשימה
ראיתי את חופית הולכת לכיווני מלווה ב"שומרת ראש" רותם, היא נעמדה מולי הסתירה לי את הנוף הכי יפה שראיתי מעודי את יותם ואמרה "סיווי את באה אלי היום אחרי הילמודים?"
גרדתי בראש ועניתי "אני חושבת למה יש משהו מיוחד?" רום התפרצה ואמרה "אני המשהו המיוחד אני איתה גם ביחד רוצה לבוא יהיה מעניין"
בטח מעניין,הירהרתי לעצמי חופית ורותם יחד טעם לחך,אני צוחקת
"ניראה.." אמרתי והוצאתי את הכריך מהתיק, באתי ללעוס את הסנוויץ הכ"כ טעים שמחכה לי כבר משעת אפס ורוצה שאלעס אותו בהנאה והוא יחליק במורד גרוני ויתעקל בבטן..טוב אתם יודעים את ההמשך אני לא מנסה להגעיל אלא להיות מציאותית
חופית נשענה על הקיר והביטה בי איך אני אוכל ובולסת לאט אבל בטוח את הכריך שמעלה ריר בטעם..סתם זה טוסט עם גבינה
לפעמים אני נוהגת להפריז ולהרחיק לכת עם הדמיון הפורה שלי..תשאלו את יותם הוא יגיד,אם ירצה בכל אולי
"למה את עומדת?" אמרתי לה "תשבי איתי קצת, או שמא רותם ממהרת?" רותם באדישותה המופגנת אמרה לי "סיוון,תיראי לא אכפת לי להישאר כאן איתכן אבל אני הולכת,חופית את באה?" פנתה אליה ההיא הביטה בה ואמרה "כן,רק תעזרי לי לקום אני באה איתך, נו..את באה אלי בסוף אחרי הצהרים?"
