שיבולת בשדה המילים
זרקור מיוחד לרגל הצגת שירה של שיבולת בתערוכה ב"בית הסופר"
קבלי מאתנו באהבה את ברכת-הדרך: "דרך המילים"
אל תלך בשביל.
לך במקום בו אין שביל,
והותר אחריך עקבות.
זהו המוטו של שיבולת ברזני חברת "דרך המילים" אשר שיר אהבה משלה, יוצג במשך חודש במסגרת תערוכה מיוחדת ב"בית הסופר".
מי את שיבולת ברזני?
נולדתי בירושלים דור שני בארץ הזו. גדלתי במשפחה ספרדית חמה ואוהבת. המצב הכלכלי לא היה מרנין, אך בכל הקשור ללימודים הוריי לא ויתרו והעניקו לנו - עשרת ילדיהם - את כל הדרוש לכך. השכלה הייתה בראש סדר העדיפויות.
מאז ומתמיד אני זוכרת עצמי מחוברת לספרים. קראתי יומם ולילה, גם מתחת לשמיכות בחושך. לא בכדי הרסתי את ראייתי.
כיום אני אישה נשואה, אמא לשתי בנות ובן וזכיתי בשישה נכדים (כולם בנים ) - והם משוש חיי.
כשבני משפחתי חגגו לי את יום הולדתי ה-49, הודיתי להם ואמרתי:
"יקרים שלי,
עד כאן !
החלטתי להישאר בגיל החביב הזה לנצח.
מי צריך להחליט בן כמה הבן אדם? האדם עצמו, ואיך שהוא מרגיש ביולוגית ולא כרונולוגית." וכך זה נמשך עד עצם היום הזה.
אם כך, ניתן לומר שאת בת בלי-גיל, וגם אופטימית ללא תקנה. אני קוראת לך "מלכת האופטימיות," מנין זה בא לך?
אני אכן אופטימית חסרת תקנה. כך אני אוהבת לראות את החיים, זה מקל עליי .
מעדיפה לראות את הפריחה ולא את הנבילה. לא תמיד ניתן לברוח מהמציאות, אך אני
מפלסת את דרכי אל הטוב, מסיטה קוצים, על-מנת להגיע אל השושנים.
ספרי לנו על סדנת הכתיבה לשירה, שאת עוברת מזה זמן רב.
אני משתתפת זה מספר שנים בסדנת כתיבה. מנהל אותה אדם מקסים אך קשוח למדי.
למדתי ממנו כמה וכמה דברים חשובים מאד בתחום השירה, אך לדעתי, דרוש כשרון. כשרון מולד אולי, על-מנת לכתוב שירה. אם אין לך את הכישרון הטבעי לזה,לא יועילו סדנאות.
האם תמיד ידעת שרצונך לעסוק בכתיבה, באופן כזה או אחר?
בבית הספר היסודי, בין הכיתות ג – ה, זכיתי ללמוד אצל מורה נדיר. בעת שהקריא את אחד מסיפוריי בכיתה, החמיא לי עד מאוד ואמר: כשתגדלי תהיי סופרת." שם המורה הזה הוא...יהודה עמיחי, המשורר הענק. כל כך רציתי להצדיק את נבואתו אך לא עלה בידי. למעשה, הוא היה אמור להיות המשורר האהוב עליי, אך באותה תקופה לא קראתי שירה. רק שנים לאחר מכן, התגלגל לידי ספר של המשוררת זלדה, נכבשתי לחלוטין ומאז אני כאן - בשירה.
מהם מקורות ההשראה שלך?
מקורות ההשראה שלי לכתיבת שירה הם רבים ומגוונים. אולי זו הסיבה, שאני כותבת על נושאים שונים ומגוונים. שירי ילדים, שירי טבע, שירים על ירושלים, שירים עם הומור ועוד. בדרך כלל,מספיקה לי מילה אחת להשראה,ואני כבר נודדת איתה על כנפי הדמיון עד ליצירת שיר. לדוגמה: שמעתי ברדיו את המילה "מגל", מיד התיישבתי וכתבתי את שירי – "בטרם יונף המגל".
איך שיר נולד?
האמת... בקלות, ללא כל צירי לידה או כאבים. ברגע שיש לי את המילה הראשונה השיר רץ כמשתתף מרתון ושום דבר לא יוכל לעצור בעדו.
כך נולד לו שיר זוכה בתחרות המרתון של "בית הסופר":
אומרים אהבה יש בעולם
שיבולת ברזני
מְבֻקֶּשֶׁת בַּזֶּה עֶזְרַת הַצִּבּוּר בְּחִפּוּשׂ אַחַר אַהֲבָה
סימני זיהוי:
גֹּבַהּ-מֵעַל הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי
רֹחַב-מִיָּם עַד יָם
שָׂפָה-רוֹמַנְטִית עֲסִיסִית
שֵׂעָר-גַּלִּי עַד רוֹגֵשׁ
צֶבַע עֵינַיִם-כָּחֹל עֲמֹק
מַבָּט-קוֹרֵץ וּמְפַתֶּה
לְחָיַיִם-תַּפּוּחִים סְמוּקִים
שְׂפָתַיִם-נֹפֶת צוּפִים
בֹּשֶׂם-מֹר וּלְבוֹנָה
לְבוּשׁ-אַוְרִירִי מְצֹעָף
אֹפִי-בּוֹעֶטֶת וּמְלַטֶּפֶת
זְמִינוּת-חמקנית
תחביב-שׁוֹבֶרֶת לְבָבוֹת
נִצְפְּתָה לָאַחֲרוֹנָה בָּעִיר וְרֹנָּה שֶׁבְּאִיטַלְיָה
מְרַחֶפֶת סְבִיב הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל רומיאו ויוליה
כָּל הַיּוֹדֵעַ דָּבָר עַל מְקוֹם הימצאה-
מְאֹהָב
חמשת השאלות:
1- מהו המקום האהוב עליך ביותר בעולם?
המקום האהוב עלי בעולם-לטייל בגן קסום של ורדים ריחניים
2- היכן מצויה פינת המסתור שלך?
פינת המסתור שלי-אותו הגן,על ספסל צדדי,מצוידת בכלי כתיבה
3- כיצד את ממלאת את מצברי הכתיבה?
אני ממלאת את מצברי הכתיבה שלי בכך שאני אוגרת לקרבי
את השפע הטוב שהעולם מעניק לנו.
4- מהי התכונה החשובה ביותר בעיניך, אצל בני-אדם?
התכונה החשובה בעיניי אצל בני האדם היא: חיה ותן לחיות.
5- לו היית יכולה לחיות את חייך בשנית, במה היית בוחרת?
לו ניתן לי לבחור שוב איך אני רוצה לחיות הייתי מבקשת שידור חוזר של כל מה שהיה, מבלי להחסיר מאומה.
לבחור חמש יצירות ,משימה קשה מנשוא.
וכי ישאלו אדם איזה מילדיו הוא הכו אוהב?
אז השלכתי חכה למים העמוקים,והרי לפניכם חמשת היצירות שעלו ברשת:
סוֹף הַקַּיִץ
הַקַּיִץ אָסַף שׁוּלֵי אַדַּרְתּוֹ
וְנָמוֹג לְאִטּוֹ לְאֵי שָׁם.
עֲנָנִים מְעֻרְפָּלִים הֵגִיחוּ בַּחֲשַׁאי
לְהַצִּיג לְעֵין כָּל מַרְכָּלְתָּם.
צַמָּרוֹת הָעֵצִים הִתְנוֹעֲעוּ כְּמִתְפַּלְּלִים
הַגְּחוֹנִים עַל דַּפֵּי הַגְּמָרָא.
עֲשָׂבִים הִתְרוֹנְנוּ וְזָקְפוּ קוֹמָתָם
הַפְּרָחִים פִּזְּזוּ בְּשִׁירָה.
רוּחַ סְתָוִית חוֹלְלָה מְעַדְּנוֹת
מָחוֹל עַתִּיר נִגּוּנִים.
אֲדָמָה יְבֵשָׁה פָּעֲרָה סְדָקֶיהָ
מְיַחֶלֶת לְבִיאַת הַגְּשָׁמִים.
השיר למעשה הוא תפילה שאני נושאת תמיד בלבי ומייחלת שהקיץ
יאסוף את חפציו,ויפנה מקום של כבוד לרוח הסתוית הקלילה,לעננים
המחבקים,לגשם,לחורף.
אני כל כך מתגעגעת לעונה הקרה,עד שאני מתגעגעת אליה גם
כשהיא בעיצומה.
בטרם יונף המגל
בּוֹאו אֶל שְׂדֵה הַדָּגָן
בְּטֶרֶם יוּנַף הַמַּגָּל
הַקְשִׁיבו לְהֶמְיית הֲקָמָה
הַנּוֹשֵׂאת תְּחִנָּתָהּ אֶל עַל:
אָנָּא אֵלִי,לֹא בְּכֹח
רַחֵם עַל שִׁבּולֵי הַזָּהָב.
הָנַח לָהֶן לְשורר עם הרוּחַ
אֶת שִׁירַת הַשָּׂדֶה הָרָחָב.
שָׁמַע הַקּוֹצֵר תְּפִלָּתָן
וְיִסֹּב עֲקֵבָיו לְאָחוֹר.
אָז שָׁר הַשָּׂדֶה הַמֻּזְהָב
אֶת זִמְרַת הַשָּׁלוֹם
וְהַדְּרוֹר.
המגל- הפעם אינו מסמל את ימות הקציר המרנינים,אלא את האלימות
האנושית הקוצרת ללא רחם בבני אדם החפים מכל פשע.
בטאתי בשיר את כמיהתי לבואו של השלום והחופש על כל העמים
באשר הם.
לְנַשֵּׁק גֻּמָּה
בֵּן עֶשֶׂר הַיֶּלֶד
אֵין כָּמוֹהוּ בַּחֶלֶד
לְחָיַיִם סֻפְגָּנִיּוֹת
מְתוּקוֹת שְׁמַנְמַנּוֹת
בְּלֶחְיוֹ הַיְּמָנִית
גֻּמָּה טוֹבְעָנִית
תּוֹבְעָנִית לִנְשִׁיקוֹת
חַמּוֹת וַעֲמֻקּוֹת
מְשִׂימָה לֹא קַלָּה
לְנַשֵּׁק גֻּמָּה
דָּבָר רִאשׁוֹן
הוּא דּוֹחֵף לָשׁוֹן ,
לְמַלֵּא מִבִּפְנִים
אֶת הַשֶּׁקַע שֶׁבַּפָּנִים .
וְאָז לְנַשֵּׁק מַהֵר אֶת הַחֶמֶד
לִפְנֵי שֶׁהַלָּשׁוֹן תִּבְרַח-
עִם הַיֶּלֶד.
מהיכן ההשראה לשיר?
תנחשו...
שקיעה בירושלים
שְׁקִיעָה עֲנֻגָּה עוֹטֶפֶת עִיר
קַרְנַיִם מְזֻכָּכוֹת מְלַטְּפוֹת
מַזְהִיבוֹת אֲבָנִים חֲמִימוֹת ,
מַאֲדִימוֹת כִּפָּה שֶׁל זָהָב.
רוֹשְׁפוֹת אֶל כֹּתֶל הַלֵּב
מַוְרִידוֹת רָאשַׁי שְׁעָרִים
פּוֹצְעוֹת חוֹמָה בְּצוּרָה ,
נְסוֹגוֹת אֶל רָאשַׁי הֶהָרִים.
מַזְהִירוֹת אופקים עֲלוּמִים
צוֹבְעוֹת פִּסַּת שֵׁמִיִּים,
וְעֵרֶב סַסְגּוֹנִי מְחַבֵּק
אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם.
שקיעה ,וירושלים!
היש שילוב מרנין יותר?
לעת ערב,כשהשמש כבר מותשת מרוב חום,היא מתחילה לצייר לנו,הירושלמים,
שלל גוונים זהבהבים,אדמדמים ורדרוים...נסוגה חרש לאי שם ומותירה אחריה ירושלים
הנושמת לרווחה.
האיר מצטנן לאיטו.חשכה רכה ומטיבה אופפת את האבנים,ואת האנשים,הסוודרים
נשלפים מהארון,והמוני העם יוצאים לרחובות,מחוייכים.
בקונכיה
כשהרוחות סוערות
והים גבה גלי,
אני מסתתרת
בקונכיה שלי.
מצויידת באם פי
ממולא טום וויטס,
ותה דובדבנים חם
מלווה את הטקסט.
הים סוער?
שיסער.
הרעמים רועמים
אני לא שומעת.
הברד דופק
אני לא פותחת.
הרעפים שרים
התריסים רוקדים,
וליבי מלא
ניגונים ניגונים.
וככה החורף
ממשיך להשתולל
אבל אני? אני
בקונכיה
שלי
כל מה שאני אוהבת-מסתתר בקונכיה הזאת.
עכשיו הגיעה העת לגלות: ג.פ. היא אחותי הקטנה לה הקדשתי את השיר: "גננת" שפורסם בדרך המילים.
