ייסורים

אתמול למדנו ריקוד חדש. יתכן מאד ששמו  "חולמת" אף כי יתכן מאד שרק חלמתי על כך...

המרקיד אמר שהוא רק עושה חזרה, אבל לי הוא נראה כמו חדש לחלוטין. אמנם בשבוע שעבר נוכחתי בהרקדה אך זו לא סיבה מספקת עבורי בשביל לזכור ריקוד.

במקרה זה דווקא, מצאתי צידוק נאות. בת הזוג השותפה משבוע שעבר הייתה יפה מידי והסיטה את מוחי המוגבל מדרך הישר...

הנחתי את התירוצים בצד, לקחתי החלטה גורפת! אלמד את הריקוד ויהי מה!!! 

ההתחלה הייתה ממש קלה. הולכים קדימה עד 4.

אחר כך מחליפים מקומות ואני חורט במוחי סימנים. אחרי תרגול החלק הראשון, אני זוכה לחיוך מעיניה הכחולות של זוגתי וכל הסימנים פורחים...

עוברים לקטע שני. אני מתייחס אליו כאילו אין קטע ראשון ומשתמש באותם סימנים. סופר כל הזמן מאחד עד ארבע כדי שלא אסתבך עם מספרים גבוהים... (להרקדה לא נעים להביא מחשבון...)

חוזרים לתרגל את שני החלקים ברציפות ואני נאחז בזוגתי מבלי להביט לה בעיניים (כדי להישאר מרוכז).

לא האמנתי בעצמי."יצא לי"!

מעודד מההצלחה עברנו לקטע שלישי. הקטע מביא למשבר בגלל העמידה עם הגב למרקיד. אני מתרכז באישוני עיניה הכחולות של זוגתי ומשתמש בחלק השחור כראי בו משתקפת דמותו הננסית של יום טוב המרקיד... אני רואה ומבין אך שוכח שבתמונת ראי כל התנועות מתהפכות בכיוונים וכך אני מושך את זוגתי בחזקה לכיוון הלא נכון...

שני הרקדנים המהוללים העומדים לצידי מחזירים אותי לסדר. זוגתי הנאווה עושה סימנים של "אתה מסוגל ליותר" ואני מרים מהרצפה את שרידי הביטחון שהיו לי משבוע שעבר...

בקטע הבא יש הסתבכות עם תנועות ידיים שבדרך כלל אני טוב בזה אז עברתי אותו בשלום. בחזרה הסופית גיליתי שהעיקשות משתלמת, זכרתי את כל החלקים בשלמות אבל לא הצלחתי לשמור על הסדר הנכון שלהם.

בחזרה הגנראלית יצאתי גדול! אפילו החיוך המפתה עם העיניים הכחולות לא הוציא אותי משיווי משקלי. "שיחקתי אותה" אפשר לומר שנהניתי מההישג וחלקתי מחמאה בלב ליום טוב.

בסבב האחרון של הזוגות אחר חצות נתקלתי שוב בריקוד חדש לחלוטין. זוגתי נשבעה שלמדנו אותו באותו יום....