חזרה ליצירות
שירים

איכשהו, החיים המשיכו בלעדייך

kell | (17/08/2008 11:23) | 146 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אתמול דיברתי עליך, אחרי שכל כך הרבה זמן שמך לא עלה על שפתיי.
 
אתמול סיפרתי לחבר קרוב קרוב, כמה היית בשבילי, כמה חלק ממני הלך איתך כשנקברת
מתחת לאדמה.
 
כמה שתקתי כשהלכת, כמה גיליתי למרות כל מה שעבר עליי, שהעולם הזה אכזר עד כדי כך.
 
והחיים איכשהו המשיכו בלעדייך, הרי הייתי רוצה לעצור לרגע ושכולם יזכרו אותך וידעו
מה היה בך, הייתי רוצה שבחגים, יזכרו שהיית יושבת ליד השולחן.
 
הייתי רוצה שידעו כמה טוב היה בך,
איך לימדת אותי לסלוח, לאהוב, למרות הכל לזכור שהכל עובר גם אם הסוף נראה קרוב..
 
וכשהסוף היה קרוב, לא זכרת אותי כלל למרות שרציתי להאמין, שכן.
 
ואני חוזרת לשם, לאותו בית החולים בו טיפלו בך כל כך יפה ובמסירות, איך ישבתי לידך
ונשמתי איתך, עד הנשימה האחרונה.
 
אשה אהובה שלי,
 
החגים מתקרבים ועמם כל הזכרונות.
מאז שהלכת איבדתי עוד ועוד אנשים קרובים ויקרים לי ואני מנסה, כל כך מנסה, לאחות
את השברים אך איך אפשר כשכל כך הרבה זכרונות עולים לי?
 
השנה, השולחן הולך להיות חסר בשלושה כסאות, אבל אני תמיד שומרת לך מקום לצידי.
 
אני יודעת שאת, אני יודעת שכולכם, כל מי שהלך לי נמצא איתי בכל עת ועת ואני יודעת
שיש למה להמשיך הלאה ולשאוף מעלה, יודעת שאת רואה את כל מה שהתחדש בחיי,
את שומרת עליי.
 
כל חג, אני מדליקה לך נר ומוסיפה אותו לשלושת האחרים היקרים לי כל כך ויודעת שאת שומעת וסולחת לי,
על כך שלא תמיד אני מוצאת את הזמן לחשוב עליך.
 
כי איכשהו, למרות שהאמנתי שזה לא יכול לקרות, החיים המשיכו בלעדייך.

תגובות

חזרה ליצירות