הנוסע המתמיד

"חברת התעופה שמחה להעניק לך את כרטיס המועדון "הנוסע המתמיד" המאפשר לך צבירה וניצול של נקודות בעת רכישת כרטיסי טיסה מוזלים או שדרוג למחלקה ראשונה." חֵמוֹ קרא את המילים שחור על גבי לבן. "אדוניי שישמור," פניו היו מבועתות. "טיסה?"

מירו מישש את הכרטיס המוזהב ומשך בכתפיו. "כן, טיסה. למה לא?"  

הצילום של המטוס חותך את העננים היה כל כך צבעוני ומוחשי, שזה הצליח להרעיד את חֵמוֹ בזמן שהציץ אל הכרטיס, "לאן אתה נוסע?"

"אה, עסקים. כרגיל." ענה ובדק את הכתוב בצד האחורי של הכרטיס החדש. "אתה רואה, חֵמוֹ?" פנה אליו, "אפשר לשדרג ממחלקת עסקים למחלקה ראשונה..." אבל חֵמוֹ כבר ישב בספה מול הטלוויזיה הרים רגליים על השולחן והחליף ערוצים בשלט מתביית על משחק כדורגל אנגלי. "אדוניי ישמור, השתגעת?" מלמל חֵמוֹ. "לא שמעת איזה אסונות קרו?"

מירו גיחך. "מה אסונות בראש שלך, לא יותר מתאונות אחרות שקרו... מה אתה מבלבל את המוח?"

"בחיי נו," נטש לרגע את המשחק ופספס את הגול המרשים של בקהאם. "מטוס אמריקאן איירלנס- התרסק בקווינס, 265 בני אדם, הלכו... ככה, כמו כלום." נקש באצבעותיו כדי להדגיש את גודל האסון. "המטוס בנמיביה שהטיס יהלומנים..?"

"נו..."

"התרסק..." הניע את ראשו בצער. "שתי דקות אחרי ההמראה."

מירו כיווץ את מצחו. "מתי זה קרה?"   

"אולי לפני שנה...."

מירו שתק חמש שניות ארוכות. "אה חֵמוֹ, הסיכוי שהמטוס שלי יתרסק הוא אחד לאלף...." היסס. "וחוצמזה, הטיטאניק טבעה לפני איזה מליון שנה, זה אומר שאני לא 'יקח' שייט לאיזה אי אקזוטי? הכל גורל בחיים..."

"אסון, אסון..." מלמל חֵמוֹ כשעיניו פוזלות חזרה לעבר משחק הכדורגל שהוקרן בטלוויזיה, ותוך כדי מסירה של כדור משחקן אחד לשני, כשעיניו מתרוצצות בין השחקנים שרצו על משטח הדשא הירוק, פלט, "וזה, עוד לא סיפרתי לך על בעיות הציפורים הנודדות."

מירו גיחך. "מה הקשר לציפורים נודדות, מה, אתה מסתלבט עליי?"

"בחיי נו," חֵמוֹ הסתכל עליו כאילו נפל מהירח. "המטוסים טסים נמוך יחסית בגובה של הציפורים הנודדות, ורובן עפות בגובה של עד קילומטר וחצי..."  

השתררה דממה שבה מירו לא העז להפר אותה למשך שניות ארוכות. "נו, ו..."

"בוםםם...!!"  חֵמוֹ מחא כף בצליל צורמני, מפגיש את שתי כפות ידיו בצורה דרמטית, מחקה מפגש בין שני גופים, כף יד אחת שלו יצגה ציפור מן הסתם, וכף יד שנייה... "התנקשות בין מטוס לציפורים נודדות." 

מירו נשאר פעור פה לשמע התיאור, לרגע ניסה לדמיין את ההתנקשות, וההזיה על כך הפריחה לו נוצות מול העיניים... מליון נוצות שהתפזרו באוויר כמו בסרט מצויר של דיסני. 

"לא יודע, חֵמוֹ..." ענה מירו בחיוך מתוח. "אני טס הרבה, אני לא מפחד..."

"אני 'ייתן' לך דוגמה." חֵמוֹ הוריד את הרגלים מהשולחן ורכן לעברו, "אני 'יסביר' לך." אמר. "על נבואה שמגשימה את עצמה, שמעת?"

מירו הנהן. למרות שלא הבין איך זה מתקשר לטיסות האמין שחמו ימצא לזה הקשר שאף ישמע הגיוני לחלוטין. "שמעתי, אבל..."

חֵמוֹ התעלם ממנו, "אתה מגיע לשדה התעופה, מוריד מזוודות מהמונית. הכל סבבה עד עכשיו, כן?" 

מירו הנהן.

"יפה!"  קולו הפך סמכותי. "עכשיו, אתה מגיע ל-'טרמינל'. מייד יוצר אצלך תחושה של מצב סופני- טרמינלי. לא ככה?"  מירו המשיך להנהן אוטומטית כשהמידע החל מחלחל פנימה. "אחר כך עולים ל-'אולם היוצאים', הרמז ברור, לא?" חֵמוֹ הסתכל עליו וחיכה לתגובה שלא באה. "אתה רואה דוכן לביטוח חיים כי בקרוב תראה את העולם שלמעלה."

מירו התיישר, ניסה להיזכר אם אכן יש דוכן של ביטוח חיים בשדה התעופה ולא הצליח, הוא תהה אם מרוב הרגל שבטיסות העסקים שלו פספס את הדוכנים שלידם חלף מאות פעמים.

"אח"כ מגיעה "קריאה אחרונה" לנוסעים." המשיך חֵמוֹ באותו טון. "ברגליים מהוססות פונים הנוסעים למטוס המוקף- שים לב- באמצעי ביטחון."  כ...ן, נזכר מירו. הוא זוכר את אנשי הביטחון שעומדים ליד הדלפק. "במטוס מייד מסבירים לך מה צריך לעשות כשהמטוס מתרסק, והיכן יציאות החרום."  נו, כן. חשב מירו, זה הגיוני, לא? על כך צרה שלא תבוא...

"הקברניט בכבודו ובעצמו מסביר לך שהוא מתכוון לעקוף את הסערה ואת כיסי האוויר."

מירו הנהן שוב. הגיוני.

"עכשיו," המשיך חֵמוֹ. "אם נותר עוד שביב תקווה, הטייס מסביר שאתם מתקרבים 'ליעד הסופי'. ומבקש שתישארו במקומותיכם עד שתגיעו ל-'שער היציאה'. נו, אז לאיזו מסקנה תגיע אחרי שהוא לימד אותך כל כך מדויק ודקדקני?" מירו לא ענה, וחֵמוֹ המשיך כמעט בנשימה אחת. "שטיסה היא דבר מסוכן מאוד..."

"אההה...." היסס מירו. "עליי לא מאיימים ככה - שום דבר פה לא טרמינלי..." כרטיס הנוסע המתמיד כמו קרץ לו בזדוניות ומירו הפיל אותו בבהלה פתאומית. "וחוצמזה, שמתי לב שלא כל כך נוח לי במקומות סגורים.... מזמן כבר רציתי להפסיק עם הטיסות האלה לחו"ל, הגיע הזמן לעשות עסקים בארץ."

© הזכויות שמורות.