פרק5- הלאה
זה היה כ"כ עגמומי וחבל, כל המצב הזה,אחרי שהסתיים הצילצול והתלמידים פרצו החוצה בלי כל חשיבות לכך.
יותם התקרב על גופו חולצה קצת מקומטת כה חפתים תכולים נוצצים אפילו שהם מדוכדכים כאלו
כאילו שזה ממש צובר תאוצה הוא כל יום מחדש בא אלי כלומר על ידי מסביבי,כאילו אני היחידה שקימת עבורו
השרוול שלו היה כה מאובק אבל מי שם לב לזה, הוא רק בחר להביט בי ולא לעשות כלום
רק לשקוע במה שניראה לו אמיתי ונכון.
זה היה כ"כ מתון בכדאי שיש המון דברים אחרים לעשות,כמו ללמוד-שזה לא הצד הכי חזק שלו-טוב, לא צריך להאשים אף אחד אולי כך הוא בחר זאת,ואולי כי לא צריך לשפוט מהר מידי,אז עזבתי זאת כך.
אם הוא מסתכל שיבושם לו בכייף, כל עוד מסתכל רק זהו,לא אכפת לי ממש,בכל זאת אני הייתי עסוקה בלכתוב
נישראתי מאופקת מלא לצחוק פתאום מרוב המבטים שלו הכ"כ ממשכירים ומרחקים אותי מכל העולם הזה, זה כאילו התמכרתי לרגע הזה בי נישבעתי,שלא אשבר אבל הצחוק הכניע אותי,סליחה הפרצופים שלו.
הוא נעמד ליד והשיב
"סיוון,תסתכלי רגע אני רוצה לומר לך משהו בקשר למה שהלך כאן בשעה שעתים האחרונות"
"מה,תאמר לי"
"אני חושב שאת יודעת במה מדובר ואל תתממי לי פתאום"
"אוקי,שב אני מקשיבה לך. מה תאמר לי הפעם? או תחפש משמעות איזו?"
הבטתי עליו והנהנתי בעינים שלו הכה מכשפות אותי, בלי אין סוף
הווא החזיק לי מבט התקרב לגעת לי בידי,שהיתה מושטת לעברו, הזזתי אותה ממנו את כף ידי ולא רציתי לדעת כלום ממנו,אפילו שדי היה לו הסבר טוב הפעם
"אז. מה תגידי לי זהו עכשיו את תתחמקי ממני כל הזמן?"
הבטתי על הריצפה
"כן,אולי לא תחליט אתה מה אתה אומר על זה הא?"
הוא הרכין את ראשו לעברי והביט על הריצפה ואח"כ על פני,שלח את ידו אל פרצופי וקירב אותי אליו.
"את יודעת,נו מה שיהיה מיקודם לא היה אמיתי,הכל הצגה"
"כן הכל הצגה יותם? ראיתי איך נגעת בה אתה ממש מחפש צרות או במיקרה שלך בנות"
"ולא פוסח ולא לדקה אחת נכון?"
"נו באמת" הביט עלי יותם ובוהה "מהאת רוצה שאעשה,שלא אשתף פעולה?"
הוא קירב את ידו וליטף את הלחי שלי הכה עדינה, המשיך לצוואר ובה לרכון לי.
"מה אתה עושה בדיוק תעיף את ידך ממני אל תיגע בי"
העפתי את ידי ממנו, ושלחתי אותה למקום ממני היא באה
"תירגעי, אני לא עושה לך כלום,לא נוגע בך" הוא נירתע ממני והתרחק טיפה עם הכיסא שניגרר אחריו
"רק תחשבי טוב,את מי את מחפשת כי בפעם הבאה אני לא אהיה לעזרתך מבינה אותי?" הוא משך את פני אליו ולחש לי באוזן
מישש את קצות שערותי כמה זה אבסורד ולא בוגר מיצידו הייתי פקעת עצבים נימצאתי אז ביום ההוא לידו בהמון לבטים ובמיוחד לאחר שאנחנו לבד, זה מפחיד.
"עכשיו את יותר טוב?"
אמר לי עדיין קצות שערותי בין אצבעותיו, הוא הריח את שערי היה לו ריח של מישמש או מנטה כזה נעים.
"ריח משגע גורם לי להמון תעתועים ולהזיות את יודעת"
"את קפואה בואנה תשתחררי מה קרה לך, אמרתי לך מאמי לא אעשה לך כלום,את מטרפת אותי ומבלבלת אותי אני לא יודע למה את יודעת במיקרה?"
"לא, אני לא יודעת מצטערת" הרכנתי את ראשי אל הריצפה, יותם הרים את ראשי ועזב את שערי
"בואי איתי רגע טוב?"
לא לא,אני כאן תן לי לנוח מהשיחה הזאת די עיפת אותי עם המילים שלך בילבלת אותי אתה"
הוא הרכין את ראשי אליו עצם את העינים ואחז בי בהתרגשות ונשק לי, בעודו מלטף את צווארי הכה נוגע
"אני סמרטוט שאני לידך,אני עושה שטויות מדבר לא לעינין" אמר תוך כדי שבא לקחת אויר
מה שטוב בו שהוא מנשק לאט אבל בטוח. כלוט שיכור כלוט זו המילה המתאימה לתאר את המצב את הסיטואציה הזו.
נישברתי מולו לא יכולתי להפסיק להחסיר פעימה ביגללו רק ביגללו.
אחרי שהוא סיים לנשק אותי, הוא שוב שלח את ידו הנעימה וליטף לי את הצואר והגיע ללחי
