כספו של חכם

סיפור שנלקח מהאינטרנט -  "כספו של חכם"

פעם גר לו אדם חכם וידוע בעירו, איש עשיר מאד, היו לו אישה, ילדים ונכדים כולם אהבו וכבדו אותו מאד והוא דאג לילדיו וגם לא חסך מכספו לעניי עירו.

יום אחד מתה אשתו והוא נותר לבדו בביתו, כאשר עברה שנת האבל באו אליו כל ילדיו ודיברו איתו שחבל שיגור לבדו בבית הגדול והוא עכשו לבד.

תמכור את הבית ואת השדות שלך, תן לנו את הכסף ואתה תגור בבית של הבן הבכור וכל מחסורך יהיה עלינו ולא תצטרך לדאוג לכלום, הסכים האיש מכר את כל מה שהיה לו ואת כל הונו חילק בן ילדיו ועבר לגור בבית של הבן הבכור.

בתחילה לא החסירו ילדיו ממנו מאומה, והיו גם מבקרים אותו ולוקחים אותו אליהם, אולם לאט לאט הפסיקו הילדים והנכדים להגיע לביקורים עד שלא באו יותר, ובבית הבן הבכור התנכלו לו בקושי היו מכינים לו אוכל והוא היה רעב תמיד, את בגדיו לא כיבסו ואם נקרעו גם לא תיקנו אותם.

וכך עבר זמן והאיש התדרדר במצבו עד כדי שהתבייש לצאת לרחוב לחבריו הוותיקים שלא יראו אותו במצבו העלוב.

יום אחד אמר האיש לבנו הבכור תקרא לראש העיר ותאסוף לכאן את כל אחיך ואחיותיך יש לי משהו חשוב לתת לכם.

כאשר שמע הבכור שהם צריכים לקבל דבר מה, מיד אסף את כל אחיו ואחיותיו והזמין גם את ראש העיר.

כאשר כולם התאספו מולו, אמר האיש, תראו אמרתי לכם שמכרתי את כל רכושי וחילקתי אותו ביניכם, אבל נשארה אצלי עדיין מזוודה אחת גדולה מלאה בכסף זהב ויהלומים ומאחר ויום מותי מתקרב אני רוצה להוריש לכם את המזוודה ואת כל מה שיש בה.

המזוודה נמצאת מתחת לעץ הגדול בכניסה לעיר שלנו והיא נעולה בשני מנעולים, רק שני המפתחות ביחד יכולים לפתוח את המזוודה, הנה מפתח אחד אני נותן לך ראש העיר ומפתח אחד לך בני הבכור, אחרי מותי תפתחו שניכם את המזוודה וראש העיר יחלק ביניכם שווה בשווה את כל הרכוש הנמצא בה.

מאותו היום השתפר מצבו של האיש לאין ערוך וחזר להיות מה שהיה, בניו ובנותיו דאגו לכל מחסורו, באוכל בגדים וכסף, כל מה שביקש האיש קיבל וכך חי לו בשקט ובכבוד, יום אחד, הגיע יומו והוא מת.

לאחר שעבר חודש הלכו כל בניו ובנותיו יחד עם ראש העיר אל העץ שבכניסה לעיר, חפרו וחפרו עד שמצאו את המזוודה הגדולה, פתח הבן את המנעול הראשון ואחריו פתח ראש העיר, כאשר פתחו את המזוודה מצאו שם תמונה של חמור ומכתב ובמכתב היה כתוב בכתב ידו של האיש:

                    "רק חמור נותן בחייו כל מה שיש לו"

מוסר השכל: תנו לילדים מה שאפשר אבל תשאירו לכם שלא     תצטרכו עזרתם בעתיד.