85471.

במושב האחורי של האוטובוס, שכעמודי הברזל מסתרעים על ראשי, ואנשים עולים ויורדים בין תחנה לתחנה,
איש איש בשלו, בתוכניותיו, במעשיו. איש איש. ואיש אחד. אולי מבוגר, אולי זקן. קשיש. עם חולצה לבנה מכופתרת
ופסים אפורים המסתרעים לכל אורכה, כובע תכלת על ראשו ובידו הימנית, רועדת, אולי פוחדת, נרתעת, מחזיק מטה דק,
חום, כמעט נשמט מידו, מגיע לספסלים האחוריים של האוטובוס,מתבונן, אולי מחפש הוא מקום.
מחזיק בעמוד הצהוב הראשון שנראה למולו, מנסה לייצב עצמו.
-
ארבעה אנשים קמו לקראתו יחדיו. ארבעה אנשים שלמים, בשביל איש אחד.
נתנו לו שני מקומות לבדן. בשבילו. למענו. תחנה וקצת לאחר מכן הוא מתרומם מין הכסא, צעד באיטיות,בקצבו,
לכיוון הדלתות, ועל מרפק יד ימינו, חרוטות ספרות, אולי מספרים אולי צורות של הבהרות. 85471.
-
דלתות האוטובוס נסגרות, אין מקום ליציאה יותר.
דלתות האוטובוס נסגרות, ובאופק,
כובע תכלת וספרות שחורות,
ספרות אטומות שהלכו לאיבוד.
85471.