שירים

המציאות המרה

שבת7 בבוקר,אלונית,צומת כרכור
הכביש הראשי,מכוניות חולפות ביעף,
ורק אני צועדת לבד...
"כי שירי הוא משב רוח
חלוני הפתוח
מעיין כוחי
צחוק ובכי
קץ יסוריי"
(ש.חנוך)
 
עומדת שם,ליד התחנה
נותרה היא לבדה
מיותמה.
אילו רק יכלה לספר
את סיפור הזוועה
 
עמדתי מולה,
שבועיים אחרי
על הרצפה נרות נשמה
זרי פרחים מיובשים
וכמה חדשים
שרק אתמול הונחו.
 
עומדת,
דקת דומיה
הדמעות נושרות מעצמן
אוטמת אוזניים
כאילו שומעת זעקה
 
תמונות תמונות
קטעי חיים
שברי זכוכיות
שברי זכרונות
אתמול - הינם
היום - אינם
המציאות המרה
שקט.

תגובות