שירים

הפרוזדור

 

מזה ימים ארוכים

אני פוסעת במסדרון ארוך

וצוהר בו יחיד שאינו שקוף

כתליו קלופים

לחלוקים לבנים

הכושלים מידע

שזולג טיפשות

/

חלון סגור

ורוח שדים נושבת

אתה מניף

צעקה
לחסד ורחמים

/

וכשאני שם בוכה

דמעותיי צורבות חריטה

של פחד

התקווה כופתת את ליבי

ואתה שם

ואינך

/

כל כך מחניק

לפסוע

באור החשוך הזה

כאילו אין דקה

ואין אוויר לנשימה

לא לי

ולא לאנשים הפוסעים

בין המוות לחיים

 

 

 

 

 

 

תגובות