אלה
חזרתי הביתה מאושרת ומהורהרת. הכנתי מהר ארוחה קלה לשנינו. וסידרתי קצת את הבית. קיפלתי כביסה שהייתה תלויה על החבל. והחלפתי מצעים. בזמן שהכנסתי את הבגדים המלוכלכים למכונה אבי ניכנס. הניח את התיק, ניגש אלי ונישק לעורפי.
"אני אוהב את הריח שלך. אבל נדמה לי שהיית עם חווה." חייכתי אליו חיוך מפתה.
"אני חושבת שאתה אוהב גם את הריח של חווה." הוא סובב אותי אליו. ונשק לפי נשיקה ארוכה.
כשסיים ולא נשאר לי אוויר בראות, אמר: "כן, אני מאוד אוהב את הריח של חווה. אני אוהב גם את חווה. אז את כבר לא רוצה בי? לא נגעתי או דיברתי עם חווה מאז המלון שלך."
משכתי את ראשו אלי. אל שדיי. הוא נישק כל אחת מפטמותיי דרך החולצה. "בוא נתקלח ביחד." משכתי אותו איתי למקלחת. הורדנו בגדים תוך כדי. אבי פתח את המים נותן להם לזרום חמים, אך לא חמים מידי. נכנסנו לתוך המים מסבנים האחד את השני. סיבנתי לו את הזין והוא סיבן את דגדגני. אני לימדתי אותו את זה. כשהוא עושה לי את זה בעדינות וברגישות שלו, אני מתמוססת. ואז כשלא יכולתי יותר. עמדתי לפני פיצוץ, משכנו את שרפרף העץ הכבד אל מתחת המים ואבי הושיב אותי על האבר הארוך שלו. רגע לפני שגמרתי הוא חדר אלי. נתתי לו להרגיש איך פתח הערווה שלי מתכווץ ומתרפה סביב אברו. "אתה מרגיש שאני גומרת." הנחתי את ראשי רפויה עליו. בגלל שאני גבוהה ממנו בקצת, נוח לי להניח את הראש על הכתף שלו, כשאני יושבת עליו.
"איך אני יכול לדעת שאת גומרת. אפילו לא צעקת." אבי חסר ניסיון במין, אפשר לעבוד עליו. אבל אני גמרתי עם זה. אני באמת רוצה להשתנות. איכפת לו ממני, אז גם לי צריך להיות איכפת. ולמה שלא ידע שהוא מענג אותי. הוא בחיים לא ירים את האף. תמיד אשאר מלכת הקן שלו. כך קיוויתי ולא חשבתי באותו רגע על חווה.
"אבי, תרגיש אותי. באמצעות הזין אתה יכול להרגיש מה קורה לי בפנים. באמצעות הידיים, הלשון והעיניים, אתה יכול להרגיש אותי מבחוץ." אבי הסתכל עלי.
"כל זה חדש לי. אני לא יודע למה להתייחס." אבי התמים והישר.
ליקקתי טיפות מים מעל עיניו. "בעיקר לרטטים והתפרקויות של מתח השרירים. לפעמים זה ילווה בגניחות או בקולות. אבל אותם פשוט להסתיר. מה אתה חושב עשיתי עד לא מזמן? אתה אף פעם לא ידעת שאני גומרת. הסתרתי זאת ממך. אבל לא עוד. אני לא מסתירה כלום מהאבא של הילד שלי!" זרקתי את הבשורה כאילו בחוסר אכפתיות.
"ילד? את בטוחה?" אבי צעק.
הנהנתי, "כן, בטוחה לגמרי. היום לפתע נזכרתי שעדיין לא קיבלתי. ואז עשיתי בדיקה והיא יצאה לגמרי חיובית. יש לנו ילד." עכשיו לא יכולתי לעצור את שמחתי. צחקתי והתחלתי לרקוד כשאני עליו כמו רקדנית בטן, מניעה את העכוז, ומחככת בו את שדי.
בתוכי הרגשתי את הזין שהיה גדול גם כך, גדל יותר. אבי עוד לא גמר. עדיין זה לקח לו זמן. אבל לי היה טוב עם זה. הזין שלו גדל עוד ונשימתו נעתקה, גם נשמתי. הוא חיבק אותי בכוח. ויש לו כוח. הרגשתי איך שדי נמעכים. איך האוויר נסחט מראותיי.
"אבי אין לי אוויר." לחשתי בקושי. אבי הרפה ממני אבל אז נפלטה מפיו זעקת שמחה נוספת. ובתוכי חשתי איך תנועותיו הולכות ומתחזקות. שיתפתי איתו פעולה ועליתי וירדתי מעל האבר הזקוף עד שהוא גמר בתוכי.
"אני אוהב אותך אלה. את המלכה שלי. תמיד תהיי. אני מאושר." פניו זרחו ליד פניי, כל כך קל לראות על פניו רגשות. גם אני הייתי מאושרת. המשכנו לשבת מחובקים עד שהמים התקררו. לאחר מכן ניגבנו האחד את השני. אכלנו וצפינו באיזה סרט רומנטי מטופש. העיקר להיות ביחד, מחובקים. אף פעם לא חשבתי שאני יכולה להיות כזו מאושרת, אבל משהו חסר לי. ידעתי מה.
חווה 2003\12\11
"איריס, אפשר לדבר עם אבי?" אמרתי לפקידה דרך הטלפון. בבוקר הבחילות תקפו אותי כמו אתמול. אבל לא חששתי מהן כבר.
"מי מדברת?" שאלה איריס.
*************** **************** ******************
איריס ניחשה אבל רצתה לוודא. מאז שאבי התחיל לעבוד אצל חווה, חל בו שינוי לטובה. גם במערכת היחסים עם אלה. הבוקר הוא הגיע לעבודה וחילק ממתקים לפועלים. הם הבינו שקרה הנס ואלה בהריון. אבי היה מאושר וכולם ראו את זה. הוא יצא מהבית בבוקר כשהוא מאושר ורצה לפזר את האושר שלו על החברים לעבודה. גם איריס הייתה מאושרת. היא אהבה את חווה באותו רגע והייתה מוכנה לשאת אותה על ידיים. גם אנחנו.
***************************** ********************
"זו חווה, אני מבקשת לדבר עם אבי בבקשה. הוא נמצא?" הייתה דחיפות בקולי ואיריס ניגשה לחפש את אבי.
"בשבילך, הכל. אני כבר מוצאת אותו." התפלאתי, למה היא אומרת שבשבילי היא מוכנה לעשות הכל? מה כבר עשיתי עבורה? אולי היא סתם נחמדה.
"הלו, חווה? כן חווה מה אני יכול לעזור?" למרות המילים הסתמיות והטון הקפוא, הרגשתי איך הוא רוצה לדבר בנימה שונה, נימה של אהבה, אך אינו יכול.
"אבי הייתי רוצה שתגיע אלי יותר מאוחר לטפל בגינה. יש לי כמה בעיות איתה שגיליתי אתמול." ידעתי שהוא יבין שאני רוצה לדבר איתו. ידעתי שהוא מתוח, הרגשתי את זה בטלפון. ולא רציתי שיקח סתם חופש כדי להגיע אלי.
"אין בעיה. נגיד בשלוש?" הסכמתי שיבוא בשלוש. וחזרתי לטפל בילדי הגן.
הזמן עבר לאט מידי. שמחה השתדלה לקחת ממני חלק מן המטלות. היא הבינה את מצבי, במיוחד לאחר שסיפרתי לה, אומנם בחשש, שאני מאוהבת גם בבעל וגם באישה. שמחה התעלתה על עצמה והראתה לי שגם אנשים מיושנים, יכולים לגלות הבנה לאלו שהם אוהבים. איך שאחרון הילדים עזב, עפתי במהירות חזרה הביתה. הכנתי לימונענע וריסקתי לתוך הכד קרח. יצאתי החוצה לגינה עם כל רעש של טנדר. אבי קצת התאחר.
"מצטער שאיחרתי. אדיב החזיק אותי בקשר לתחרות." אבי נכנס כרוח סערה דרך הברושים שלי שכבר הכירו אותו. לקחתי את אבי בידו והכנסתי אותו לתוך הבית.
"רוצה לשתות?" לא חיכיתי שיענה והגשתי לו את המשקה הקר. גם לי מזגתי כוס.
אבי לגם בצמא את המשקה. "אני מחכה למה שיש לך להגיד. אני מצטער שאיני יכול להגיע יותר כשאת נמצאת. אני לא רוצה לפגוע בך, אבל גם לא רוצה לבגוד באלה. רק שתדעי שקשה לי מאוד להיות בלעדייך למרות שעם אלה אני מאושר. אני מצטער שייצרתי אצלך ואולי גם אצלי איזושהי ציפייה להמשך." עצרתי אותו מלדבר באמצעות אצבעותיי על פיו.
"אבי אני יודעת שטוב לך. לא על זה אני רוצה לדבר, למרות שגם לי מאוד קשה בלעדיך, ולמרות שגם אני אוהבת את אלה מאוד." הסרתי את ידי מפיו אך השארתי אותה על פניו, מכילה את כל אהבתי אליו במגע.
"אז אם את רוצה לספר לי על ההריון של אלה, את זה אני כבר יודע ואני מאושר עד העצמות. אני מקווה שגם את מרוצה בשבילנו." אמר אבי מבין אצבעותיי והסתכל עלי מחכה לראות איך אגיב.
"אבי, גם אני בהריון." לא חיכיתי ולא משכתי עוד את הרגע. אבי התיישב על הרצפה, אחז בראשו והתחיל לבכות. התחלתי גם אני לבכות. "אבי, חבק אותי." ביקשתי בשקט, אבי שמע ואחז בי כאילו שפחד שאברח.
"אני מאושר, אני לא יודע למה אני בוכה. עד לפני חודש כולם התעללו בי. לפתע פתאום, בחורה מושכת כמוך נדלקת עלי וגורמת בי לשינוי. גורמת לאלה שינוי. כן, אני בטוח שדיברתן עלי לא מעט. ואת שיתפת אותה. ואז גם היא, אשתי המתעללת. פתאום אוהבת אותי. שוכבת איתי. עד אתמול הייתי רק גבר נשוי. וברגע אחד, אלה בהריון שרק קיווינו שיתחולל. ולבטח גם את ידעת אתמול שאת בהריון. אלה יודעת?"
אבי הסתכל עלי בסקרנות ואני לא יכולתי לשקר לו. "כן, אלה יודעת."
"אז מה היא אמרה?" אבי התעשת והפסיק לבכות. "יש לה רעיון מה לעשות?" אבי ליטף את דמעותיי בכף ידו המיובלת שכל כך אהבתי. וריח הענפים שגזם והדשא שקצץ עוד לא התנדף מהם. אהבתי גם את הריח.
"גם היא לא יודעת. החלטנו שאתה תחליט. אנחנו לא רוצות לריב בינינו. אנחנו אוהבות גם אחת את השניה, ולא רק כמו אחיות או סתם חברות. אנחנו קשורות מידי." הסתכלתי עליו לראות איך יגיב. אבי לא ידע איך להגיב. הוא עדיין לא בשל להחלטות כאלו, הבנתי. אצטרך לדבר עם אלה ולבטח נערוך ביחד שיחה.
"אני חייב לחשוב על זה. אולי יום או יומיים." אבי קם מהרצפה. "אני אוהב אותך חווה. תשמרי על עצמך אני בטוח שעכשיו יכולים רק דברים טובים לקרות. אני שמח על ההריון. אני רק המום. שתי נשים שאני אוהב. שתיהן בהריון ממני באותו זמן. איזה גבר בוגד אני." את המילים האחרונות אמר לעצמו וצחקק, אבל הרגשתי איך אהבתו אלי מתפרצת, מכסה אותי בשמיכה מגוננת, למרות שהלך.
אבי
חזרתי לעסק וניגשתי לקופסת הנמלים. שידרתי אליהן את מצוקתי. הן לא רצו לענות לי. כנראה שהן החליטו שעזרו לי מספיק ועכשיו זה התור שלי להחליט החלטות. אבל אני לא מכיר מצבים כאלו. אף פעם לא הייתי אבא. אף פעם עד לפני חודש לא הייתי אפילו בעל כמו שצריך. את הכל החליטו בשבילי. ועכשיו, אני אבא משתי נשים ולא אחת. עכשיו אני מסובך וצריך להחליט, החלטות חשובות מיכולתי.
"אבי תגיד אתה לא שומע? מה קרה לך?" אדיב ניער את זרועי בכוח עד שיצאתי מהמחשבות שלי. לפעמים אני הולך לאיבוד בתוכן. "אבי אני קורא לך כבר הרבה זמן ואתה רק יושב ומסתכל על הקופסא שלך ולא עונה. מה אתה משדר אליהם בטלפטיה?" אדיב החל לצחוק מהבדיחה שסיפר. הוא לא ידע עד כמה זה נכון.
"לא, אני בבעיה." אמרתי. לא סמכתי על אדיב שיפתור אותה. אבל לפעמים יש לו הבזקים של שכל ישר. ויש לו גם הרבה ניסיון עם נשים. "אלה בהריון." אדיב הסתכל עלי כאומר, ביג דיל.
"כולם בעסק יודעים כבר מהבוקר שאלה בהריון. הבאת ממתקים לכולם, חיבקת את כולם, זרחת. נו אז מה? פתאום נבהלת מלהיות אבא? עד שסוף סוף טוב לך עם אלה, אתה מקבל רגלים קרות?" אדיב הסתכל עלי כאילו השתגעתי. לא שהוא חשב אי פעם שאני שפוי.
"אדיב, אתה לא מבין. גם חווה בהריון." זה נפלט לי. לא התכוונתי לספר לו על חווה. אבל כנראה שלא יכולתי להכיל את המידע הזה אצלי יותר.
"ומי זאת חווה? אם יותר לי לשאול" אדיב הסתכל עלי בתמהון.
"הבחורה שאני עובד אצלה בימי שני וחמישי בצהרים." אדיב התחיל לצחוק. הוא חבט על כתפי באחווה. כאילו אנחנו סחבקים מימים ימימה.
"ממזר שכמוך ואני חשבתי שאתה ביישן." הוא כמעט נחנק מרוב צחוק. "אז מה הבעיה? היום לעשות הפלה, זה תיק תק."
"אדיב, אלה יודעת על חווה, חווה יודעת על אלה." בינתיים הצטרפו לחגיגה על חשבוני, עבד ועלי, שני הפועלים הבדואים והפועל הרוסי מיכאל. אדיב סיפר להם בקצרה את האירועים. הוא לא שמע אף פעם על סודות ושמירתם. במיוחד אם הסודות הם של אחרים.
"אז האישה המרשעת שלך שבסוף נתנה לך, בהריון, ואתה מביא לה עוד אחת בהריון?" צחק עלי עבד.
"ושתיהן יודעות? ולא עשו לך כלום?" התפלא מיכאל
"אז תתחתן עם שתיהן. אצלנו כולם עושים את זה וככה אנחנו בסבבה." זרק את העצה הטובה ביותר עלי. הוא הסתכל עלי כשכולם השתתקו, לראות מה אני אומר. האמת שידעתי שבאיסלם מותר להתחתן עם ארבע נשים. אבל אף פעם לא בדקתי עם הפועלים הבדואים, כמה נשים יש לכל אחד.
"אתה, אומר לי להתחתן עם שתים. ולכמה אתה נשוי?" חשבתי שבארץ אסור להתחתן עם יותר מאחת.
"אני אלחמדללה, יש לי שלוש אישות וחמש עשרה ילדים ולבן הגדול שלי, קניתי אישה שניה, לפני חצי שנה." עלי חיבק את עבד "אתה רואה עבד, לעבד יש שני אישות וכל אחד הביאה שש ילדים. אז גם אתה יכול." העברית שלהם איומה, חשבתי. אבל השכל הפשוט שלהם מוציא אותם הרבה פעמים מצרות שגם הכניס אותם.
הייתי המום, "והמדינה לא עושה לכם כלום? החוק אומר שזו ביגמיה!" הם צחקו כולם.
אדיב לקח את רשות ההסבר, "אתה חושב שהמדינה יכולה להכניס לכלא איזה מאה אלף בדואים? הם יודעים איך לעבוד על החוק. הם כאילו מגרשים אישה אחת ורק אז מתחתנים עם האישה השנייה. ככה הם לא עבריינים." עדיין לא עיכלתי את המידע. "הם ממשיכים לחיות עם כל הנשים שלהם ולאף אחד לא איכפת."
"תראה יה מועלם." אמר עבד שמאז שהתחלנו את פרויקט ואני הפכתי תובעני, לקרוא לי מועלם. אדיב אמר לי שהפרוש הוא: מורה. אבל רוב החברה מתכוונים לבוס. "אצלנו, רק כאילו אנחנו מגרשים את האישות שלנו. הם ממשיכות לגור איתנו. ואפילו הם מקבלות כסף מביטוח לאומי כאילו הם גרושות. כל יום אנחנו הולכים לאישה אחרת." הפועלים חייכו אחד לשני. התלוצצו על מזלי הטוב ואני חשבתי שיש לי בעיות.
"תראה, אתה לא חייב להתחתן עם האישה השניה. אתה תלך איתה לעורך דין ותעשה הסכם. הילד שלך ושלה. אתה תשלם כסף לחינוך והכל. היא תהיה שמחה. ואתה תלך לפעמים לבית שלה ויהיה לך עוד דפיקה." אמר עבד.
אדיב הפסיק לנו את החגיגה. "העיקר שלא תדפוק לנו את התחרות עם כל המחשבות שלך. גם ככה אנחנו יכולים להפסיד בגלל כל הרעיונות שלך. לפעמים אני חושב, למה בכלל סמכתי עליך." אדיב יכול להפוך לשמוק מהר, כמו שאלה אומרת.
"אדוני, אצלנו ברוסיה, יש כבוד ונימוס. מה אתה להגיד לחבר הנכבד זה לא יפה. אתה צריך לסמוך אותו. הוא לעבוד קשה מאוד, ואפילו מאוד יפה רעיון שלו." הטיף מיכאל מוסר לאדיב שלקח את הרגלים והלך. שלשת חברי לעבודה ניגשו וטפחו על כתפי ולפתע הפכתי גיבור שיכול לזיין שתי נשים ביחד. גברים בכל העולם כנראה מקנאים בגבר רב נשים. אך גם החברה הללו הלכו כשיום העבודה הסתיים, ורק אני נשארתי יושב ליד קופסת הנמלים שלי.
"נו נמלים שלי, מה אני עושה? מה אני עושה? אני לא יכול לדלג בין בית לבית. בין אישה לאישה. בין ילד לילד או לילדה.
"איש הנמלים היקר, אנחנו נתנו לך את כל האפשרויות, את כל הנתונים. ההחלטה היא שלך. בהצלחה."
