דמותו כדמותה חידה -- מוקדש לזמרת גדולה שאהבתי

גיטרה ישנה בידו וכזמיר קולו

קהל מצטופף ומקשיב לשיריו

נאנח ונזכר בשירי העבר.

פניו מכוסות זקן פרא עבות

לעיניו משקפי שמש כהות

מנסה להסתיר עברו המפואר

שמרומו צנח לגיא אפל ונידח.

קולו עולה מתיבת תהודה

לפניו מונחת מגבעת דהויה

בתוכה נותנים אתנן לשיריו

לאיש המסתורי העומד ושר.

והנה עולה בקולו שיר ישן

הקהל מעלה זיכרונות העבר

קולו הענוג מתנגן כזמיר        

תנו לשמש לעלות ולבוקר להאיר.             

בקהל הניצב איש לא הכיר

את הזמר שירד מסולם הצלילים

עבר מפואר לו על במה נישאה

עת עמד לצד מנהיג שנרצח.

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 207/6  שייכות ל-  shulibangi