בית עולם

בית עולם

זה חייב להתפרץ החוצה

לא יכול להשאר

נפשי רצה אליך

כנראה עד מותי

עיניי כאוקינוס גועש

יושבת על האספלט

לא מאמינה

ידיי על פני

ואני במבוכה

לא לזלוג

לא עכשיו

השארי חזקה

אך עיניי מתנהגות

 על פי רצונן

ומחליטות לבדן איך לפעול

ועכשיו לצידי יש נהרות

אז באמת קצת הוקל

אך עדיין גרוני

 חנוק מדמעות

מורשת משפחתי

מורשת קרב מפוארת

כך אספר לילדיי

כך אתפאר בכם

וגם אז ודאי