סוף סוף צעדתי גם אני אל תוך המאה ה-21 ! הללויה!! קצת באיחור, אני מודה, אך כדברי הפתגם , מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
את הצד הראשון עשיתי עם הצטרפותי "לדרך המילים". לכתוב את הסיפורים שמצאו את דרכם לאתר - זה היה החלק הקל . לא, אינני מתכוונת שהכתיבה באה לי בקלות או שאני מתיחסת בקלות ראש לעניין הכתיבה. נהפוך הוא. אך מה זה לעומת הצד השני של המטבע, הכנסת יצירה לאתר?! אני, שעדיין מתרגשת כל פעם שאני נאלצת לבצע שיחה מהטלפון הסולולרי שבדרך כלל נשאר מיותם בביתי כשאני יוצאת, והיחסים שלי עד אז עם המחשב הביתי הסתכמו בניגוב אבק שהצטבר עליו, שאני אצליח להבין כיצד שולחים סיפור לאתר???
בעבר, כאשר הפלא הטכנולוגי הזה פרץ לחיינו ובן זוגי נשבה בקסמיו והתמכר לו טוטלית, אם היו לי השגות כלפיו, כלפי הפלא, היו רק מכוון שבאותה תקופה של ראשית התמכרותו, לא היה לי כבר עם מי לדבר. אז גם למדתי על בשרי את משמעות הביטוי "דַבֵר אל העצים ואל האבנים", כי עם החצי השני שלי יכולתי אמנם לדבר, אך לא זכיתי גם למענה. עדיין לא שמעתי אז את מה שאני יודעת כיום, שגברים לא מסוגלים לעסוק במספר דברים בו זמנית - שזו תכונה נשית בלעדית - כך שפיתחתי עוינות כלפי התוספת המרצדת בביתנו.
עם הזמן, כאשר ההתאהבות הראשונית שככה במקצת ובן זוגי הצליח להתנתק לפרקי זמן מהפלא, ניסה לקרב גם אותי אליו, אך ללא הצלחה. לא שלא נתתי צ'אנס. נתתי. אך אני, שמחזיקה מעצמי כבעלת תפיסה תקינה, העדפתי להתרחק ממנו כמו מאש, בבחינת "מדבר צער תרחק" , שמא תתגלה בורותי ואוצג ככלי ריק. תמיד היה לי תירוץ טוב לא להתקרב אליו: "יש לי ספר מעניין שאני לא יכולה להניח מהיד" או "אני עסוקה עכשיו, אני צריכה לבשל".
ואז הפציע "דרך המילים" בשמי חיי והכורח הביא אחריו גם את המוטיבציה. כמה אפשר לטרטר את הבעל כל פעם שברצוני להכניס משהו לאתר? יש גבול.
אך היה שלב שקדם להכנסת יצירה לאתר, וגם יעד זה נכבש בהתערבותו של בן זוגי. עד אז, מיותר לציין, כתבתי את סיפוריי עם עט על דפי מחברת. כתבתי ומחקתי והעתקתי שוב לנקי ותיקנתי ושוב העתקתי…בקיצור, עבודת פרך. עד שקצה נפשו של האיש שלצידי והוא הושיב אותי בכח ליד הפלא, פתח לי את "וורד" ואמר לי בלשון שלא משתמעת לשתי פנים: "תתחילי לכתוב ישר פה!" (להדפיס אני יודעת עוד מהצבא, פעם אפילו הדפסתי בשיטה עוורת ועם כל האצבעות, כיום שיטתי מפוקחת יותר ואני גם חוסכת באצבעות, משתמשת רק בשתים).
ההתחלה, כמו כל ההתחלות, הייתה קשה. כל פעם שהיה צצ לי פתאום איזה חלון על הצג, הייתי נבהלת ומזעיקה את הבעל. אך עברתי גם את זה. והנה זה פלא, למדתי גם להכניס יצירה לאתר. היה... מה זה מסובך! עשיתי לי רשימה , בדומה לרשימת קניות, עם השלבים השונים שהכתיב לי. הנה דוגמא ממנה:
כיצד לשלוח לאתר
- לפתוח את "דרך המילים"
- ללחוץ "הוספת יצירה" (להקטין חלון אם יש צורך)
- להזיז שמאלה
- ללחוץ לידור – יצירות
- לבחור את היצירה וללחוץ
וכך הלאה, וכך הלאה, 26 שלבים בסך הכל! פלא שלקח לי מספר חודשים עד שסוף סוף הצלחתי לעשות זאת מבלי להזדקק לרשימה שהתרפטה בינתיים?!
והנה, בשבועיים האחרונים, התקדמתי עוד שלב אחד בכיבוש הטכנולוגיה. עד אז, כל פעם שחשקה נפשי לחבק את נכדיי, הייתי עולה על הרכב המשפחתי ונוסעת למודיעין, שם התגורר בני עם משפחתו. לא, לא נהגתי בעצמי, על המשוכה הזו וויתרתי, אך זה כבר סיפור אחר. תמיד נסעתי עם הנהג הצמוד שלי , כמו כל המיוחסים. אך נחזור לעיניינינו.
ובכן, גם בני תרם את חלקו בקידומי במעלֶה הטכנטולוגיה המודרנית בכך שהעביר את עצמו ואת משפחתו לאזור עמק הסיליקון שבקליפורניה. לא עוד פקקי תנועה, לא עוד להתבשל בתוך האוטו כשהמזגן מחליט פתאום לשבות, לא עוד בייבי סיטר לשלושה זאטוטים שובבים. רוצָה לראות את הבן והנכדים? אין פשוט מזה. לחיצה על העכבר וראה זה פלא: חלון נפתח על הצג וצאצאיי מתיצבים להם לפני, חייכניים ומתוקים, תאווה לעיניים . יש רק בעיה קטנה אחת: לא מצליחה כבר לחבק אותם יותר. ניסיתי, זה לא הלך. הפכתי לסבתא סוּפר - מודרנית, סבתא וירטואלית!
אך בזה לא מסתכם קידומי. בזכות בני גם אראה עולם ואתעופף לי בשמיים לחצי השני של כדור הארץ כל פעם שלא אוכל לעמוד יותר בגעגועים לחבק את הנכדים, כך שאני אצא נשכרת מכל הצדדים; ולחשוב שחברותיי נוסעות מכסימום לפתח – תקווה או לקיבוץ בארי בשביל לראות את נכדיהן!
לסיום עלי להתוודות שיחסיי עם הפלא עוד לא ממש מושלמים. הוא עדיין בוגד בי לעתים קרובות למדי, וכאילו להכעיס, דווקא במהלך כתיבת הסיפור הזה, שנושאו השלתבותי ב"עולם חדש מופלא", הוא עשה לי פתאום פדיחה. התחלתי לכתוב מאוחר בלילה, והכל היה תקין עד שהגעתי לרשימת ההוראות "כיצד לשלוח לאתר". ואז הכל השתבש. יכולתי לכתוב, אך רק עד אמצע העמוד ואז הסַמן קפץ לשורה הבאה. מה לא ניסיתי כדי להתגבר על התקלה, שום דבר לא צלח. ובן זוגי כבר הלך לישון, כך שנאלצתי להפסיק עד למחרת כשקם וסידר את העניין. זה לֶקַח בשבילי לא להתרברב יתר על המידה, יש לי עוד מה ללמוד. נו מילא, גם רומא לא נבנתה ביום אחד.
