האוצר

יום אחד נכנסתי לאמבטיה. קורה...

ברגע הראשון הרגשתי שאנחנו עשירים. עשרות בקבוקי פרפיום, משחות עיסוי, סבוני יוקרה ותמיסות פלא ניצבו על השיש משני צדי הקערה ועל שידות הזכוכית, ועוד מיני שהציצו מבעד לדלתות השקופות של ארון האמבט.

לפתע נזכרתי כי חמש שנים קודם לכן, בעוברנו למעוננו החדש, הייתה מצבת הפרפומריה שלנו זהה לחלוטין.

מוחי החל לחשב.

דרושות לעוזרת עשר דקות תמימות בכל פעם שהיא נכנסת לאמבטיה כדי להסיר את האוסף, לנגבו בקפידה ולהעמידו במקומו. הכפלתי את השעות בתעריף והגעתי לתוצאה מבהילה. הזעקתי חיש את מנהלת הבית לדיון תקציבי דחוף...

"אני רוצה תקציב לאופנוע חדש" פתחתי את הדיון בסבר פנים רציניות...

"תקנה" הייתה התשובה המיידית.

"אבל אין לנו כסף" מלמלתי באכזבה על היענותה המיידית...

"אז מה אתה רוצה ממני?" פלטה, "אתה מנהל הכספים בבית"...

ראיתי שמהכיוון הזה לא אגיע לפרפומריה אז שיניתי את הטקטיקה.

"אני רוצה לקנות לך בושם מתנה" אמרתי.

"מה קרה?" נעניתי באדישות.

"בעוד עשרה חדשים תהיה לך יומולדת וצריך לחסוך כבר מעכשיו."

הטקטיקה הזו פעלה וקיבלתי כמה שמות של בשמים נבחרים...

"אבל איפה נשים את הבושם?" שאלתי בתמימות...

"באמבטיה" השיבה

"אבל אין יותר מקום באמבטיה,  הביטי"...

כך הצלחתי למקד את עינה לאוסף העתיק בתולדות המשפחה ולעורר את הדיון העיקרי!

"מה יש בבקבוק הזה?" שאלתי בהצביעי על יצירת האמנות...

"לא זוכרת"

"אז מה דעתך לזרוק?"

"בשום אופן לא"

"למה?"

"לא יכולה לזרוק"

המשפט הזה חזר על עצמו כמה עשרות פעמים עד שהגענו לסיכום:

"את רואה?" אמרתי בארשת ניצחון אחרי שפרשתי את תחשיב העוזרת, אם היית יכולה לזרוק אז, הייתי קונה אופנוע חדש היום!!!"

אתם חושבים שהיא השתכנעה?

כן. כי היא אשה חכמה!

אתם חושבים שזרקנו?

קדחת. עוד לא, הרי אי אפשר לזרוק פרפומריה....