מוסר השכל

אֵין לִי הָעֹז וְהַכֹּחוֹת,

לְהִלָּחֵם בַּשִּׂנְאָה וּבַצָּרוֹת.

בַּמִּלְחָמוֹת אִתָּם הִתְמוֹדַדְתִּי,

לְאֹרֶךְ כֹּל הַדֶּרֶךְ נִצַּחְתִּי.

אַהֲבָה תָּמִיד יָדַעְתִּי

אַךְ עִם הַדִּכָּאוֹן נִכְשַׁלְתִּי.

הַתֹּם, הַיֹּשֶׁר וְהַטֹּהַר הִנָּם הָאַהֲבָה

וּבְמֶרְחָק פְּסִיעָה שׁוֹכֶנֶת הַשִּׂנְאָה.

עָל כֵּן אָדָם פָּסַע קָדִימָה לְעֵבֶר הָאַהֲבָה

וַעֲצֹר מִלֶּכֶת לְעֵבֶר הַשִּׂנְאָה.