לי זה לא יקרה !! AIDS........
ACQUIRED IMMUNO-DEFICIENCY SYNDROME..
הכול התחיל במה שנראה סתם שפעת. שבועיים חום, חולשה מפחידה, כאבים בברכיים ועוד כל מיני תחושות משונות, כואב לי בשערות, כואב לי בעור..
והנה, כרגע אני יושב על הספסל באולם ההמתנה של בית החולים איכילוב ומנסה לשחזר בזיכרוני..
"מאיפה בכלל עלה לי הרעיון הזה לראש? מי בכלל צריך את הבדיקה הזאת.. הרי כבר שכבתי איתה בלי קונדום ואם אני חלילה נשא או חולה, איזה יתרון אמור להיות לי בלדעת את זה ?!"
"הרי אם יודעים, אז באותו השבריר של שניה, כל החיים מתהפכים.. ולעומת זאת הרי כל המחקרים אומרים שאפשר לחיות כך עד סוף הימים מבלי שהנגיף בכלל יתפרץ..
מכאן ברור שעדיף לא לדעת ! אפשר להמשיך לחיות רגיל, רק להבא להקפיד תמיד וזהו.."
והיא הייתה יפה קצת משונה...כל כך מצודדת, סקסית עדינה וחמודה !!
ובדיוק ככה היא נשארה לי בזיכרון אפילו ברגע הזה , בסיטואציה הנוכחית והמפחידה הזאת של אווירת הבדיקה המלחיצה.
בקלות ובחדווה אני מפליג אל הזיכרונות הנעימים איתה. ריח הבושם שלה, המהול בריח גופה, שילוב מוצלח מהסוג הגורם להתאהבות. וכשהרמתי לה את החולצה הוקסמתי עמוקות מצחות עורה. "צחות" זה ניקיון.. והיא מאוד צחה.. עוד קצת למעלה עולה החולצה והנה נגלות מול עיני הפטמות החצופות האלו שלה, זקורות מול פני בהתרסה, כמו מאיימות עלי בדקירה.. הטריף אותי המחזה הזה של הפטמות העומדות והמחשבה שהיא עד כדי כך מגורה.
ירדתי עוד אל הבטן הרכה, קצת מתחת לטבור והיא אחרי היסוס מה נעתרה לי והרחיקה בעדינות את ירכיה, האחת מהשנייה. וכל מה שאני עוד זוכר זה, שממש באותה השנייה עלה והכה בי בגלוי ובחוזקה, גל גדול של כל ניחוח האישה החבוי בעמק נשיותה...
בבהלת מה אני ממהר לשנות את הפורמט של המחשבות, כי אני מרגיש שגם הציפור שלי כלל לא אדישה לזיכרונות הנעימים האלו ומתחילה באופן עצמאי לזקוף מקור.
ואפילו לי זה ניראה מוגזם לחלוטין, לשבת על כאן ספסל ההמתנה, בתור לבדיקה איידס, עם זקפה.
הרבה אנשים סביבי, חלקם לבדם, חלקם עם מלווה או שותף.
אולם המתנה ממש הומה, אבל גם מרווח להפליא.. כמו רומז שהוא ערוך ומוכן לקלוט בתוכו עוד המוני אנשים.
אני מתגנב אל תוך האנשים, מציץ להם בתוך הסיפורים..
לכל אחד מהם יש סיפור שונה לגמרי שהביא אותו למצב הזהה הזה של, ישיבה עם הכלל באולם ההמתנה בתור לבדיקה.
יש את זוג הצעירים האלו שניראם סובלים מאוד "מחמרמורת קשה"
("האנג-אובר" בעברית) ואני רואה בדיוק באיזה מסיבה פרועה הם היו, כמה שתו, מה עשו, איך עשו ועוד עם כולם..
יש את שתי הדתיות, נראות כאם ובת עם שתיקה כאובה שצועקת ביניהן..
או.. והנה שני עלמים צעירים ! נאים ונעימים למראה כאחד. שקוף שהאהבה שוררת ביניהם. הוא קם להביא לו מים והוא מביט בו בהערצה גלויה, הוא שותה את אישוניו והוא סוקר את חמוקיו, הוא הולך וקרב אליו, עם שתי כוסות בידיים והם צוללים אחד לשני בתוך העיניים..
הם כאן מסיבות טובות. הם החליטו לבחור אחד בשני, באש ובמים ובכל מקרה. משמע גם אם יהיו להם תוצאות שליליות !!
הם רק רוצים לדעת ואז הם יוצאים ביחד לקטוף את האושר של העולם.
אפילו העובדה, שזה תמיד יוצא "הוא" "והוא" "והוא", ( כי אין ביניהם "היא")
זה מאוד יפה, כאילו עושה אותם הרבה יותר מאוחדים ככה, ללא שום ניגודים...
אכן, תמיד יפה ליראות אוהבים.
על הצג.. מהבהב המספר.. 69.. כבה ונכבה, באדום מאשים !
אני מסתכל בפתק שבידי, אכן זה המספר שלי, לא הייתי בכלל מודע שזה מספר 69 .
אני קם, הלב קצת מגביר פעימות אני משתלט עליו ותוך כדי אני חושב לעצמי בפליאה:
"נכון, היה.. ואפילו נדמה לי שהייתי שם שעות !!
אבל מאיפה לעזאזל הצג הזה יודע ?!"
בטפסים שבידי רשום שאני הולך לחדר 6..
שולחן משרדי שמצידו בחורה, צעירה ונאה. אני מתיישב על הכיסא שמולה. והיא, לאחר שבוחנת ומאמתת את הזהות שלי, היא פונה אלי כאילו היא חברה שלי, בשמי הפרטי ומתחילה בשאלות תחקיר.
"אילן, יש סיבה מיוחדת שאתה פה ?"
זה שפנתה אלי ככה בשמי הפרטי, כבר עשה אותה בעיניים שלי כמו איזה מדובבת של המשטרה.
"את יודעת... יחסי מין"
עניתי בציניות הגנתית.
"קיימת יחסי מין ללא אמצעי הגנה, ללא קונדום !?"
ספק אמרה ספק הקריאה האשמה.
"נכון, אחרת מין הסתם לא הייתי כאן"
עניתי לה קצת בתוכחה , אם כי בתוכי כבר התחלתי להרגיש קצת כ"אויב האומה".
היא התעלמה, שתקה קמעה ואחר המשיכה לירות את סידרת השאלות, בטון מונוטוני ונטול כל רגשות.
"אתה מכיר, אותה או אותו, היכרות עמוקה ?"
עכשיו כבר הרגשתי מאוד לא נוח. מה אני נראה לה הומו ? ולמה היא לא שואלת ישירות ? הרי הזוג הכי יפה בכל האולם ההמתנה, זה ההם, ה"הוא והוא" שיושבים שם בחוץ.
"האם היה תשלום ביניכם ?"
בת זונה שכזאת, ממש מעליבה ! לא יודע ממה יותר להעלב יותר.
מההשערה שלה שאני צריך ללכת לזונה או אולי מהחשד שהייתי עם זונה ללא קונדום.. משמע, אני ניראה לה "אקסטרה טמבל וסופר מטומטם" ..
והיא ממשיכה..
"האם להערכתך יתכן שהיה לה מגע מיני קודם עם מישהו, תמורת תשלום ?"
וכך שאלה עוד כאלו שאלות וגם הטיפה לי מוסר ותוכחות, עד שהגיע לשאלה האחרונה.
"אילן, האם להערכתך, קיימת מגע מיני ללא הגנה עם אדם השייך לקבוצת סיכון גבוהה ?"
לא !!
עניתי בהחלטיות ומייד נכנסתי לדיאלוג חזק עם עצמי.
"הרי היא חמודה, נקייה וצחה. היא אימא במשרה מלאה, אני אפילו מכיר את שני הבנים המקסימים שלה.
בכלל, היא רק עכשיו יצאה ממערכת יחסים קבועה , שש שנים עם גבר אחד. לפי הסיפורים שלה הוא מאוד מיוחד. גבר שחום עור, מוסיקאי זר, מאוד מוכשר, גם טנור ששר וגם מנגן בכינור, איש עדין ויפה, כן, הייתה שם אהבה גדולה !!
ואני הראשון שלה אחריו, כך אמרה וגם סיפרה שהיא יודעת בוודאות שהוא מעולם לא הלך עם אחרות.
במהלך הזמן, כשהעמיקה בינינו ההכרות הרבה יותר, היא ספרה לי בכאב, שזה אמנם נכון, שהוא מעולם לא הלך עם אחרות, אבל עם אחרים.. כן !! ועוד הוא זה ש"נושך בכריות" !!
אז, האם זה אומר ששכבתי עם מישהי שבקבוצת סיכון גבוה ?!
"לא !!" חזרתי ועניתי לה.
תחבה פתק למולי ואמרה במונוטוניות של קולה.
"זה הטלפון הישיר שלי, אם תרצה להגיד לי עוד משהו"
יצאתי לכיוון חדר הבדיקה. חשבתי שאולי ראוי היה שתגיד לי "בהצלחה", אבל בעצם זאת לא הגרלה של הלוטו..
הסתכלתי על ציבור האנשים הגדול באולם. סבירות מאוד נמוכה שיש להם איידס ועם זאת , הרי ברור שמישהו, מתישהו, קיבל כאן את הבשורה המרה שיש לו איידס, וברור מין הסתם שזה יקרה שוב, לאדם אחר, מחר, מחרותיים
אולי היום..
ואני? אני קבוצת סיכון גבוה ?! השאלות של התחקירנית דקרו ועיקצצו לי בראשי..
יודעים מה, זה כן מאוד דומה להגרלה של הלוטו !! גם סיכוי קלוש, רק שאף אחד לא מאמין ולא רוצה להיות הזוכה.
שוב חושב על הרעננה והצחה ההיא עם הפטמות האלה שנשארו מדהימות בעיני, גם כשהתבררה לי העובדה שהיא ככה כל משך החורף וללא קשר לכמה היא מגורה, פשוט סובלת מקור נורא...
כזאת מקסימה ! לא מבין מה היא מצאה בו בכנר הכושי הזה שלה. פעם הראתה לי תמונה. נכון הוא יפה , קצת דומה למייקל ג'קסון, לפני שנפל לו הפרצוף.. אבל .. הוא הומו ?!
עולם מוזר, לך תבין את כוחה של האהבה.
חדר הבדיקה. הכול רגיל. כיסא, משטח קטן להנחת הזרוע וגם אחות קטנהעם מזרק. היא קושרת במיומנות את הגומייה. הורידים מתנפחים. דקירה, דם אדום-שחור מפעפע אל תוך המבחנה.
היא מדביקה המון מדבקות ונותנת גם לי מדבקה וגם תאריך עתידי, לבוא ולקבל תוצאה.
ימי ההמתנה, לא היו "ימים נוראים". מרגישים מוגנים בתוך השגרה. "רחוק מתוק" מההמולה והאימה של אולם ההמתנה.
הגיע המועד. הלכתי ונעמדתי מול דלפק הקבלה מציג בפני הפקידה את הפתק הקטן לקבלת תוצאות בדיקה.
היא מעיינת בו ואומרת " אתה, אתה צריך לגשת לחדר 6!"
רציתי לשאול למה דווקא אני ואם זה ככה אצל כולם, האם כולם תמיד הולכים לשם, אבל היא כבר דברה עם האיש הבא בתור ואני התמלאתי אימה ותחושה מבשרת רעות .
כשלתי אל חדר 6. אותו השולחן אותו הכיסא ואותה התחקירנית.
והיא פשוט פתחה מעטפה ואמרה בטון הקר והמנוכר שלה:
"שלילי !"
שתיקה. בהיתי בה מסרב להבין..
"התוצאות שלך שליליות"
המשכתי לבהות. שומע ומסרב להקשיב, מסרב להפנים מסרב להאמין שאני שומע את המילים האלו שלה..
אני ?! לי יצא לי שלילי ?! האם יכול להיות שזה אמיתי ?! ושלילי, זה בטוח לא חיובי.. אין כאן מקום לטעות, שלילי, זה ההפך הגמור מחיובי !! יש אנשים שליליים, יש מחשבות שליליות והנה גם כאן לי.. תוצאות שליליות !!
ואני בכלל סתם כך רק באתי לבדיקה..
רגע מה אני עושה עכשיו ?! מה אני אומר !?
אולי אני אמור להתפרק, להתחיל לבכות ?!
אימאל'ה שלי, מה פה קורה לי ?!
אבל אני רק מוסיף ושותק וחושב לעצמי..
ואללה, עליתי בגורל.. הנה כנראה ככה אלוהים רצה.. מבין כל ההמונים האלו שכאן, אני הוא זה שיצאתי, נדון לשלילה..
היא הביטה בי בתוכחה שקטה ואני מחזיר לה במבט של שינאת נפש עזה.
חשבתי גם על ההיא שפעם הייתה לי "צחה" וברגע זה נראתה לי מגעילה, נגועה, ודוחה, היא והכושי ההומו הזה שלה..
ושוב צץ ונשמע קולה הלקוני של המפלצת מדקלם:
"נשללה האפשרות של הימצאות הנגיף אצלך..
חיובי, היה אומר שאתה נשא !! "
"כוס אמ, אמ, אמק ! "
זאת המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש באותו השנייה בה חלחלה אלי הבשורה החדשה.
בשביל מה זה טוב, כל המשחק מילים האכזרי הזה, שמפיל ככה את הלב לתחתונים ?!
לא הרבה יותר קל ומובן, לפתוח את המעטפה, ופשוט להגיד:
"אילן, הכול בסדר אצלך" !!
בת אדם שלילי במיוחד, המפלצת הזאת..
ליתר בטחון שאלתי אותה עוד שש פעמים ובצורות שונות, ממש אנסתי אותה להגיד לי את מפורשות את המילים הטובות שרציתי לשמוע..
בסוף קמתי והלכתי לכיוון הדלת, מרגיש שה"קרוקס" שלי עשוי כולו מעופרת יצוקה.
ליד הדלת, הסתכלתי עליה שוב, וראיתי שבורח לה חיוך ממזרי קטן, בזוית פיה..
הבת זונה הקטנה.. ידעה בדיוק מה היא עושה !!
אבל זה בכלל לא שינה את העובדה שבאותו הרגע, אהבתי אותה נורא.
אחרי כמה ימים של התאוששות נפשית, התקשרתי ל"צחה". רציתי לספר לה שעברתי בדיקה ושהכול בסדר אצלי וגם לידע אותה על "קבוצת הסיכון הגדולה" ואולי להציע לה, שכדאי גם לה לעשות בדיקה..
אבל.. היא הקדימה אותי וסיפרה שהיא חזרה לחיות באהבה גדולה עם אותו הכנר היפיוף שלה..
וכן, הוא עדיין הולך, מידי פעם, בערבים, ל"נגן" עם חברים.
ועוד סוד גילתה. אמרה שהיא כל כך אוהבת אותו ושבכל מקרה לא הייתה עוזבת אותו, והיא אפילו חושבת שככה עדיף לה, ושבטח שהיה לה הרבה יותר קשה אם הוא היה הולך באותם הערבים ל"נגן" עם... "חברות" !!
לא אמרתי לה כלום מכל מה שתכננתי להגיד לה. כבר לא היה שום טעם לכך.
חשבתי שאם אגיד לה את כל מה שתכננתי, אז בטח במצב הזה, זה יראה לה שאני סתם רק מקנא בהומו הזה.
ובאותה המידה, נמנעתי מלהיכנס עם עצמי לדיאלוג על השאלה..כמה אמת יש בזה וכמה אני באמת מקנא..
לך תבין אהבה ?!
אני את הלקח שלי למדתי. לא משנה, אם זה מאימת המחלה או מהטראומה הזאת של כל הליך הבדיקה, אין מצב שאני מוותר על הגנה.
הערה:
אל תחפשו לי בפרטים הקטנים כל מיני טעויות
הבדיקה הזאת התרחשה לפני שנים כה רבות,
עד שאני לא זוכר אם כולה פרי דמיון או הייתה במציאות
אבל בעצם, זה כלל לא משנה, העיקר התוצאות !!
