יצירות אחרונות
מִלִּים נוֹלָדוֹת בָּרֹאשׁ🌹🌹🌹 (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -23/04/2024 04:36
נחל זורם געגוע (1 תגובות)
אסנת אלון /שירים -23/04/2024 01:13
אָבִיב הִגִּיעַ פֶּסַח בָּא / חַג שָׂמֵחַ לָכֶם, חֲבֵרִים יְקָרִים. (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -22/04/2024 23:44
ימי חייה (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -22/04/2024 23:38
משה על הר נבו (7 תגובות)
אילה בכור /שירים -22/04/2024 16:08
אליהו הנביא (4 תגובות)
שיח אחר /שירים -22/04/2024 16:08
יָפְיוֹ שֶׁל הַטֶּבַע (4 תגובות)
אביה /שירים -22/04/2024 15:41
" בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל " ... (5 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -22/04/2024 13:46
איך ימצאו אותו (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -22/04/2024 09:01
סיפורים
תמונהתמונה / איתמר שקד הים בער בגלים חזקים אל תוך החוף באותו ערב בודד של חודש נובמבר. נדמה היה לשנייה כאילו הים מעניש את החול ומטביע אותו למוות ביריקות של קצף לבן מבעבע. תאורת הירח החצי צהובה חצי מתה שקעה לאט באופק, הירח מתבייש עכשיו ממשהו ומיד הולך ונעלם. מלמעלה אפשר היה לשמוע את יללות השחפים, וכשהם המריאו גבוה קולם הפך ללחישה עמומה באיזו מן שפת סתרים שאולי רק הים יודע לפרש. הם לוחשים, אולי מגלים לו סוד עתיק על בגידה, והים מעיף בזעם את הקצף הקר על החול. פתאום פרצה לאוויר נביכה של הרוח וכמה גרגירי חוף עזוב עפו באוויר, כמו פוחדים פתאום לחזור לאדמה. כל כוחות הטבע כועסים בלילה הזה. ובמשך אלפי שנים המעגל הזה חוזר על עצמו בשקט, בלי לעורר עניין בציבור. השחפים משתנים, גם גלי הים והחול. אפילו בני האדם. הדבר היחיד שנשאר קבוע הוא חוסר העניין. והיום, בתוך כל אוקיינוס הבגדים האופנתיים והפלסטיק נדמה לי שכבר הכול מכוער. מי שלא ראה מעולם את תמונת האמת הגדולה של הרוח והשחפים לא ידע מהו יופי. מי שלא הרגיש פעם את בדידותו של הים לא ידע באמת לאהוב. ומהמקום הזה, רק מהמקום הזה אני חי. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |