בצהרי היום

נצרבים אנו בקרניים אדומות

תרות עינינו אחר צל דומם

אולי נמצא שעה אחת להיעלם

ובצהרי היום נשטוף את הפנים

ברוח קרירה פולשת או במים צוננים

סדקי הזמן לא יכסו על המכאובים

והנה בשעת האש אנחנו בוערים

ובזרם תכלת השמים

ניזכר פתאום בימים הקרים

עת השמש העצומה

חונה ביקר על פני שמים

נתגעגע אלי חורפים

ונגיף את התריסים

לישון מעט בצהריים

ואנחנו שידענו ימים לא קלים

חורפים ואביבים בשטף חיינו