אנבל

אנבל

לכשתהיי גדולה

ויצמחו בך האותיות

לכדי מילים ומשפטים

 אוכל לקרוא את השירה הזאת

מעל המצבה המחייכת.

כתמר צווארך,

ושערותיך גולשים כעדרים

ובך יפרחו אלפי פרחים

אלומות אלומות בשלל צבעים

 ארגמן של שקיעה

צפריר של זריחה

אהבתך עדיין בחיתוליה

ואני מביט בך בערגה

את מחייכת ואני מתמוגג

את בוכה ואני נעצב

את ישנה ואני על המשמר

את משחקת ואני משובב.

לכשתגדלי אנבלי

ומחלצותיך יחליפו יופייך

עקבים לרגלייך העדינות

כחל לריסייך ואודם שפתותייך,

אני מעומס השנים 

אושיבך לידי לספר לך, כמתוך חלום,

רק לפני שנים עוד דשתי בגופך.

אנבל הקטנה

עכשיו זרים של כריזנטמות אקטוף לך

ולעת אעפר את עיניך בעפר אהבתנו

 את תהיה המאור הגדול להאיר את

עברי וחלומי.