יש בי עצב

יש בי כל-כך הרבה עצב

ים גדול

והוא גועש וגווע כמו הגלים

לפעמים הוא נסוג למרחקים

וגם בינות לאנשים,

וגם בין מרבדים פורחים

הוא נמצא שם, אורב בפינה

ומרפה אך לרגע,לדקה

גם אם השמש תלוייה גבוה

באמצע השמיים

וגם אם אורה חודר ומאיר

נותרת הפינה הזאת הכבוייה

פינה מכווצת,חשוכה

לעיתים הים של העצב גובר בגליו

ומכבה את הברק בעיניים

לעיתים הוא מחלחל לכל פינה בגוף

אז הוא חובק שבעתיים

יש בי כל-כך הרבה עצב

מבעד לחיוך והברק בעיניים

כי הים הזה אינו נגמר

הוא זורם שם במורד ההר

ורק מחליף את המים

כל הזכויות שמורות לאביבה וינקלר©