חזרה ליצירות
הודעות והגיגים

רשמים ראשונים מ"שושן צחור" מאת גלי צבי וייס

נועם קסל | (11/10/2008 09:17) | 115 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
קראתי בינתיים שבעה פרקים מספרה החדש של גלי, לאחר הכנה נפשית ארוכה אך עדיין מעורפלת משהו לספרה החדש, בו היא שיתפה אותנו בחוגי בית וקבוצות המשך לסדנאות שונות שקיימנו לפחות מאז המחצית השנייה של 2006.
עדיין לא ממש ברורה לי נקודת ההתחברות בין מימי קניג ו/או סודות משפחתה לבין רינה מבית האבות.
רצף הפרקים כתובים בקסם, אשר לו תורמת שפה פיוטית בניבי לשון ובקטעים מאוד קצרים, אך משמעותיים, כמו "ההתכסות בעלי השלכת של החיים".
המעבר מגוף שלישי, עם תיבולים של גוף שני, בסיפורה של מימי, אל גוף ראשון בסיפור המקביל של רינה, יותר מתחמסוים שהינו על גבול הפנטסיה. הוא אומנם פסיכולוגיסטי במידה רבה, אך לא מסוג המתח הפסיכולוגי בספרי בלשים ופשע (החברים מחולון ומנס ציונה שהיו איתי בחוגי בית עם גלי, וקראו פרקים מהמותחן האמריקאי שלי עם עורך הדין הגרמני-אמריקאי נורברט יבינו יותר טוב את כוונתי).
מעל לכול, המתח הוא תוצר לוואי של מעמדו שלהסופר, שהינו גם כל יודע ברמה מסוימת וגם לא יודע. בשלב זה לא לגמרי ברור לי עד כמה המחבר מצוי בנימי נפשה של רינה, מסיפור העלילה המקביל, וגם לגבי משפחתה של מימי ולגבי מימי עצמה -  בעוד שברור שהמחבר מצוי במשפחה ברמה היסטורית ורגשית מסוימת, לא ברור עד כמה זה מתייחס למבוגרים במשפחה, ועד כמה הוא יודע מעֵבר לסוד המופלא והנכסף של מימי, שאותו כבר אני אני נכסף לדעת.
ההתייחסויות התכופות לקומדיה דל'ארטה ובעיקר לטיפוסים המוקצנים והמגוחכים שלה, כמו ארלקינו וקולומבינה, מעוררות (בי לפחות) את החשד שהסוד קשור לתכונות או להתנהגויות מוקצנות. כאמור, בין הז'אנרים הסיפוריים שניסיתי לאחר ההיכרות עם גלי באמצע 2005, יחסית עם מאוחר אומנם, ניסיתי את ידי בסגנון המותחנים; וכך, אולי בשלב המוח הקרימינאלי שלי אני חושד בדוד יוסי, אם כי אני לא רוצה להגיד במה. הוא מוזכר יותר מדי בהרחבה, כ- significant other  בלשון הפסיכולוגיה החברתית, אפילו יותר ממה שעולה מעצם מעמדו כדוד.
ועדיין, אין לי מושג מה קשורה רינה לכול זה. אומנם, יש לה סוד קטן, לא דרמטי כל כך, משל עצמה, הלא הוא השושן הצחור.
בהמשך הדרך אראה אם אני בכלל בכיוון הנכון, בכול הנוגע לסוד.
כך או אחרת, גלי הגישה בפניי על מגש תמהיל חדש בין מתח לפנטסיה, שהוא גם סיפור לירי בעל יסודות ביוגראפיים. אולי אשכיל להשתמש באחדים מהאמצעים בכתיבה הסיפורית שלי.
את מבחן הנאת הקריאה כבר עברת, גלי, למרות ואולי גם קצת בגלל התמיהות לעיל. הסגנון כובש, סוחף ומעניין, למרות סימני השאלה הרבים לגבי העלילה המקבילה, שעלולה הייתה להפוך למשעממת, אך נדבקת בדרכה אל השלד הסיפורי של "שושן צחור".

תגובות

חזרה ליצירות