בס"ד
מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים.
אין לי ולא יהיה את האפשרות ואת האופציה להשוות את מעשי הזוועה לשאר ההיסטוריה אך אין לנו ברירה, כי מדינה שעוצמת את עיניה לכל מיעוט פורע חוק לא יהודי צריכה שעירו אותה באלות מקלות ואבנים,
קצת היסטוריה, הרשל גרינשפן היה יהודי שהחליט לקחת את החוק לידיים, אזר כוח ועשה מעשה, אותו המעשה נעשה במדינה אשר השלטון בה זר וחובתו האישית דחפה אותו למעשהו.
ערב יום כיפור, השעה 02:00 לפנות בוקר קול הצרצרים נשמע זרימת החשמל בוקעת מכבלי הנחשות ערב קדוש, יהודי העיר מסתגרים בבתיהם ביראה מפני היום הקדוש.
לפתע, צעקות שמחה ומוזיקה רועמת, אני לכשעצמי מכיר את טיב האוכלוסיה בה אני גר, יודע אני שדבר כזה יכול לקרות, לא מניד עפעף וחוזר לישון, המוזיקה מתרחקת לאיטה
עד שהצלחתי להירדם! שוב המוזיקה הזאת והפעם עוד יותר חזק, שומע קול ויכוח מלמטה מציץמן התריסים ורואה את שכני מתעמתים בקולי קולות עם הנהג, תן לנו לישון בשקט, אפילו ביום רגיל השעה 02:00 בלילה היא לא שעה מתאימה להפעלת מוזיקה ברחובות.
ליל הבדולח התרחש ביום השנה הכפול לפוטש במרתף הבירה(1923) ומהפכת נובמבר(1918), יום חשוב בלוח השנה הנאצי. בכל רחבי הרייך נקבצו חברי המפלגה כדי לציינו. היטלרובכירי המפלגה הגיעו למינכן, עיר המוצא של התנועה הנאצית והתכנסו בבניין העירייה הישן.
לאחר שנועץ עם היטלר בארבע עיניים, החל גבלס לארגן את פעילי המפלגה והאס אהלערוך פוגרום יזום ומתואם היטב ביהודים, קודם במינכן ולאחר מכן בברליןובכל רחבי הרייך. הפוגרום תואר רשמית כהתפרצות ספונטנית של הגרמנים, אך למעשה היה מתוכנן מלמעלה, כפי שמעידה פקודתו שלהיידריךלאס אסשניתנה באחת אחר חצות. במקומות רבים יצאו הפורעים לדרכם היישר מהמסיבות וההתכנסויות האמורות. רבים מהם אף היו שתויים.
בפוגרום נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברותיהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. כ-400 יהודים נרצחו ומאות נוספים נפצעו קשה. גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית" נרצחו אף הם.
בהוראה מגבוה, נמנעה המשטרהמלהפריע לפורעים או להחזיר את הסדר על כנו. השרפות המשתוללות כובו רק במקומות שבהם הייתה סכנת התפשטות לבתיהם ורכושם של לא יהודיים. ההרס, ההתעללות והרצח נמשכו כל הלילה באין מפריע ונפסקו בבוקר, גם כן בהוראה מפורשת מגבוה.
"אלאה הוא עכבר אלאה הוא עכבר" בטוחני שחלמתי, התעוררתי והמשכתי לשמוע את הזעקות "איטבח אל יהוד" הסתכלתי שוב מהחלון וחשכו עיני הרחוב כולו כאילו יצא מהסיוט הכי גדול של כל אחד מאנשי הדור הראשון, המון ערבי פורע חוק וסדר שובר מפנצ'ר מנפץ ומנתץ כל הנקרא בדרכו מחלון רכב ועד חלון ראווה, אלות גרזנים סכינים ואבנים הכל נזרק והושלך לעבר רכוש היהודים.
התקשרתי בחשש למשטרה, הצילו! תוקפים אותנו עוד מעט וישחטו את כולנו, אין לנו מה לעשות עונה הפקדיה המשועממת שאני רק מפריע לה. נזכרתי בסיפורי סבי, בהוראה מגבוה נמנעה המשטרה מלהפריע לפורעים, המשטרה החלמאית ששוטריה מעם אחר לא עצרה ולו בטיפה את עמה הפורע חוק.
בוקר, רוצה לאוץ לרוץ לתפילה אך הפחד מהלילה עוד מקנא בי, מסיט את החלון בחשש בודק כל סמטה ופינה רואה את הזוועה שהשאיר אחריו ההמון הזועם,מזכיר לי את תקופת הצבא איך היינו מחפשים אותם לפני שהיינו יוצאים, לא בעיר, במחנות הפליטים.
הפסקה בין תפילת מוסף לתפילת נעילה, בחוץ עומדים שוטרים ומגבניקים, הקלה, לפחות עכשיו ישמרו עלינו, מה חבל שנודענו שהם באה לשמור שלא אנחנו נעשה הפרות סדר,
"אוי מה היה לנו" נזכר בקינות על חורבן בית המקדש, אוי מה היה לנו שמשטרתינו הפכה לזרה למנוכרת, אוי מה היה לנו.
שערינו שוממות מיהודים ומלאה בהמון זועם, אוי מה היה לנו.
שיהודים הולכים מפוחדים אוי מה היה לנו.
הימים הבאים הביאו עימם גינויים חריפים של הפרעות מכל רחבי העולם. בגרמניה, לעומת זאת, עמדו ימים אלה בסימן של האשמת הקורבנות היהודיים באחריות לפשע שבוצע נגדם ונקיטת שורה של צעדי עונשין כנגד יהודי גרמניה.
ב-12 בנובמברישב הרמן גרינגבראש ישיבה שנועדה, בהוראתו של היטלר, לדון בפתרון מתואם ל-'שאלה היהודית'. הוחלט כי חברות הביטוחתשלמנה את נזקי הרכוש (שנאמדו במאות מיליוני מארקים) לא ליהודים אלא לקופת הרייך. כמו כן הוטל על היהודים קנס בגובה מיליארד מארק, בנוסף על הוצאות התיקונים והבנייה מחדש של רכושם. צו נוסף אסר על היהודים את ההשתתפות בכלכלה החל מה-1 בינואר1939. בשבועות הבאים נוספו צווים רבים, כדוגמת צו האוסר על יהודים להחזיק רישיון נהיגהוצו שסגר את בתי הספרהיהודיים.
נפוליאון הגיע פעם לקהיר, אותה כבש, היה זה בליל ט' באב, וראה מקום חשוך, עם מעט נרות דולקים...
כשנכנס ראה שמדובר בביכנ"ס,יהודים ישבו שם על הרצפה וייללו מרות..שאל אותם נפוליאון מדוע הם בוכים, ענו לו בגלל חורבן בית המקדש שלנו..שאל אותם: מתי זה קרה? לא שמעתי על זה..זה קרה בשנים האחרונות? אמרו לו:קרוב ל2000 שנה..הסתובב נפוליאון ואמר לחייליו: עם שמסוגל לבכות כך על עברו-יש לו עתיד.
ההיסטוריה מדברת בעד עצמה, אוי לנו שאנו סותמים את עינינו אל מול העוול שנגרם לנו בתואנות של גינויים, בוכה אני עכשיו ומקווה אני שאוכל לבכות גם בעתיד.
חזק ונתחזק בעד עמו ובעד ערי אלוקינו(שמואל ב' י)
_____________________________________________________________________
קטעי ההיסטוריה נלקחו מאתר ויקיפדיה.
