שוב / רונן

שוב / רונן

שוב

המצח נשען על היד

ואותו טיק עצבני שברגל

מרעיד, כמו מנסה להעיר

את הגוף כולו מחרגונו

7.3 בסולם האי שקט

והזיפים כבר לא דוקרים

רק מגרדים קצת לפעמים

אבל מחכך את הסנטר גם שלא

אולי במקום להביט במראה

אולי במקום הזכרונות

אולי במקום להיות

בוהה, והלובן העכור

של הקיר בוהה בחזרה

איזה צבע רואה עיוור?

איזה צליל שומע חרש?

איזה רגש מרגיש

מי שפעם היה איש

והציפורניים ממשיכות לצמוח

והשערות להתארך

וכבר שכחת מה זה לצרוח

ואת הלמה ואת האיך

והמעיים פועלות כסידרן

פעמיים ביום בדיוק

הכל למראית עין תקין

חוץ מהלב שדפוק

הטלפון מעיר את עצמו בצלצול

מביט בו בעיניים כבות

כמי שכבר הפסיק לקוות

ושרירי היד מוחים בכאב

ורק האוזן עוד מצפה

מה היא מבינה הטיפשה

הלו! - בקול של אישה

מנסה לענות

ורק נפלטת לחישה

ושקט

למה היא לא מנתקת?

כמו נידון על חבל

תלוי על האפרכסת

מנחש את המילים

מעלה באוב רגשות

רפאים של תחושות

עליהם השלום

זיק רפה של משמעות

הלו יוסי ?!

סליחה, זו טעות

והציפורניים ממשיכות לצמוח

והשערות להתארך

וכבר שכחת מה זה לצרוח

ואת הלמה ואת האיך

והמעיים פועלות כסידרן

פעמיים ביום בדיוק

הכל למראית עין תקין

חוץ מהלב שדפוק

© כל הזכויות שמורות לרונן