יהודית מליק-שירן
היצירה הביקורת-היוצרים והמבקר!!!
היצירה הספרותית בעיני הביקורת. איך אני רואה
ביקורת? מה אני לוקח מהביקורת? מדוע אנשים
נפגעים מביקורת? מדוע חשוב ליוצר לקבל ביקורת
על יצירתו מי מוסמך לתת ביקורת ומדוע? את השאלות האלה הבאתי לדיון שבועי. ואני מבקשת את התייחסותכם. אני יודעת שפורים בפתח ואתם עסוקים עם הילדים ביציאה החוצה ובל"התחפש", אך הנושא שלי מאוד חשוב ונדרש לאור תגובותיכם היומיות ביצירות חבריכם לאתר. אז בבקשה התייחסו נא לא הנושא המועלה בפטפטת .
אילנה אדנר
אני רואה ביקורת כמשוב שמטרתו לספר לי איך הקורא חווה את מילותיי. מתגובתו אני מבינה אם הצלחתי להעביר את רגשותיי ומחשבותיי אליו. אם המגיב בתשובתו כותב שלא הבין, או אם מדבריו נראה לי שלא הבין, אני מסיקה כמה דברים שאינם תלויים האחד בשני:
א. לא הצלחתי להעביר את המסר כפי שרציתי.
ב. הקורא לא הצליח לחדור מבעד למילותיי בגלל סיבות שאינן תלויות במילים.
חשוב לי לקבל ביקורת בונה, כלומר ביקורת המצביעה על כל אותם דברים קטנים שנעלמו מעיני כמו למשל שגיאת כתיב, שגיאה דקדוקית וכו´. אם למגיב איזו הערה בקשר לצורת הכתיבה (אם השיר אינו שיר אלא הגיג, אימרה, סיפור גרידא וכו´) אני אישית מעריכה את דעתו ומסיקה מכך שעלי לשפצר את השיר.
מי מוסמך לתת ביקורת? כל אדם שקרא את מילותיי באם הוא מבקר ספרותי או השכן ממול, כל אדם שמילותיי נגעו בו.
יצחק רייוויט
מסכים עם אילנה ,ועוד-בעיניי הביקורת (האמיתית) משמשת ככלי לימוד לשיפור,
לשינוי סגנון.
חשוב בעיניי שהביקורת תהייה "לגופו של השיר \יצירה ולא ל"לגופו של היוצר".
אין רע במעט הומור הדדי בין יוצרים ,כל עוד אין צד אחד נפגע.
אין צורך לחשוש מלבקר יצירה כל עוד הביקורת נעשית בכוונה טובה.
גלי צבי-ויס
הפגיעה מהביקורת
אילנה ויצחק, כבר נגעו בנקודה החשובה של, השתקפות הדברים הכתובים בעיני הקורא. זהו הפידבק שכל יוצר זקוק לו, שהרי מרביתנו מעוניינים להגיע אל הקורא עצמו. משום כך, המשוב החוזר, חשוב כל כך.
יחד עם זאת, הכותב הבשל, יכול להחליט בעצמו איזה "פריט" מתוך הביקורת הכוללת, יקח לעצמו. ממנו ילמד, וישתפר. ועל איזה יעדיף לחלוף.
אך כאמור, זה עניין של בשלות ביצירה.
כותב מתחיל, הרבה יותר רגיש לביקורת מכותב ותיק יותר. זאת משום שהיצירה, היא ה"בייבי" שלנו ואנו מגוננים עליה, שומרים עליה מכל משמר. חוששים מן הביקורת, במידה מסוימת.
ככל שנוקפות שנות-היצירה, נראה לי, שהכותב פתוח יותר לביקורת ועשוי רק להיבנות ממנה בהמשך דרכו.
ושיתוף אישי:
כשאני מסיימת כתיבת ספר (כתב יד בשלב הראשוני). אני נותנת אותו לקריאה לקבוצה נכבדה של אנשים: גברים, נשים, צעירים ומבוגרים יותר.
יחד עם כתב-היד, אני מצרפת שאלון שהכנתי ובו אני מבקשת מהם להתייחס לנקודות ספציפיות, לומר מה חסר להם בספר, מה אהבו ומה לא אהבו, האם יש קטעים שנתקעו בהם וכו´.
לאחר מכן, אני יושבת עם כל אחד מהם-שעה ארוכה ורושמת מילה במילה את הרשמים שלהם.
לוקחת איתי את השאלון שמילאו ואז יושבת עם עצמי ועושה את ההחלטות שלי: מה קיבלתי מהביקורת, מה כדאי לי לשנות, על מה אני לא מוכנה לוותר בשום פנים ואופן.
יכולה להעיד, שהפעמים הראשונות היו קשות לי מאוד. הרגשתי נבוכה מפידבק חיובי, ומפידבק שלילי-כאחד.
אך, ככל שאני עושה זאת יותר, אני מרגישה משוחררת ואפילו נהנית מכל התהליך.
תודה ליהודית על הדיון המעניין.
גלי
ארבל הכרמלי
לא כל הביקורות מבקרות
מי מוסמך לתת ביקורת? כל אדם שקרא את מילותיי באם הוא מבקר ספרותי או השכן ממול, כל אדם שמילותיי נגעו בו.- אלו מילותייך.
ואני אומר שאם את מבקשת ביקורת ספרותית - בקשי אותה ממישהו שאמון על השפה ועקרונותיה ואולי לא נגע שירך בו כלל, כי אם תבקשי אותה ממי שמילותייך רק נגעו רגשית אך אין לו מושג על מבנה ספרותי- מבחינה מקצועית לא תתעשרי אף כי אולי לאגו זה יחניף.
אילנה אדנר
אתה נוגע בדבר אחר לגמרי
מילותיי לא התייחסו לביקורת ספרותית ואילו אתה מפנה את תשומת הלב ל:
´...ואני אומר שאם את מבקשת ביקורת ספרותית - בקשי אותה ממישהו שאמון על השפה ועקרונותיה...וכו´.
בדברי טענתי שכל אדם שקרא את מילותיי מבלי להתייחס לרקע או לידע שלו.
אישית אני מבקשת ביקורת\משוב\התייחסות מאנשים שאני מעריכה כ"מבינים" ואני מקשיבה לכל הערותיהם. אני בוחרת בנוקשים ביותר שביניהם - ומכך אפשר להבין שאת האגו שלי אני טומנת במגירה.
בנוסף, העובדה שמישהו הוא מבקר ספרות איננה הבטחה לכך שהוא אינו טועה בביקורתו.
בנוגע לשפה ועקרונותיה - שפה משקפת את התפתחות החברה והיא אינה סטטית. כבר ראינו סגנונות שונים שפרצו את הנורמה ואת הדרך להשתמש בשפה. יתרה מזאת, אפילו שגיאות דקדוקיות התקבלו היום כ"מותר´"
במילים אחרות, אני מבקשת ביקורת ומשוב גם ממבקר ספרותי אבל אף פעם לא מזלזלת בשכן ממול שקרא את השיר שלי והתרגש.
אני מיישמת את ´מכל מלמדי השכלתי´.
יהודית מליק-שירן
בוקר טוב לכולם
הדיון הזה ימשך כל השבוע ואני רוצה התייחסות של כולם. כל אלה שמגיבים לאחרים. כל אלה שנפגעו מהתייחסותם של אחרים ליצירתם, זה הזמן להתייחס באופן בוגר. אסור לשמור דברים בבטן.
הביקורת בעיני היוצר-היצירה בעיני המבקר. זה הנושא לדיון. כשאחזור מהטיפולים המאסיביים שלי אגיב ואשתתף בדיון. פורים שמח.
אילנה אדנר
אם מישהו ´נפגע´ משום שהקורא לא הבין את תוכן השיר, כדאי שישאיר את השיר במגירה ולא יפרסם. ביקורת אינה אמורה להינתן על מנת להתכסח האחד עם השני. התנהגות כזו צריכה להישאר בארגז החול.
אם הכותב ´נפגע´, למרות שהביקורת שנכתבה לא היתה בוטה, עליו לנסות ולאתר את סיבת פגיעותיי במקום אחר מאשר בביקורת.
נוהגים לומר ש"יש אדם מאחורי היצירה" ונכון הוא, אבל גם האדם הזה צריך לשקול באם הוא מעוניין לפרסם את יצירותיו באתר אינטרנט או באם להשאיר את יצירתו במגירה ושם הוא לא יקבל שום ביקורת\משוב.ישנה אפשרות אחרת כמובן והיא שהוא ימשיך לפרסם את יצירותיו באתרים בהם הוא יכול לקבל ליטופים במקום ביקורת רצינית יותר.
אין ספק שעל המגיב לבחור את מילותיו כי מטרת הביקורת\משוב אינה אמורה לפגוע.
הרבה פעמים אני רואה משפטים כמו: ´יוצרים הם אנשים רגישים ופגיעים´ ואני תוהה בליבי: האם יש להם בלעדיות על רגישות ופגיעות?
כולנו רוצים לקבל אשרור אבל לקבל אשרור על יצירה אינו מקביל לקבלת ליטופים תוך התעלמות מוחלטת מהיצירה עצמה.
גלי צבי-ויס
ביקורת היא ביקורת נקודה
בדיוק היום, אני מדברת עם התלמידים שלי בסדנה בחולון, על נושא הביקורת.
אני מעלה שני דברים:
א-אנשים נוהגים לומר שמבקרי-ספרות מקצועיים, הם יוצרים מתוסכלים. אני טוענת, שאולי, אבל זה לגמרי לא רלוונטי. הם משתמשים בכלים שכדאי לנו לשים לב אליהם. עדיין שום דבר שנאמר אינו תורה מסיני. זה לא אמור לעצור אותנו מליצור.
ב-אני מדברת על טעם אישי. והוא תמיד חלק מהביקורת, בין אם זה מבקר מקצועי, ואם זה אדם שפשוט קורא ומתרשם (והוא לא פחות חשוב בעיני, אולי אפילו יותר). שהרי, אם מדובר בהוצאת ספר לדוגמה, הכותב מעוניין להגיע לקהל הרחב ולאו דווקא לאינסטנציות בכירות בתחום הכתיבה.
לשם כך, עשיתי תרגיל. נתתי את הסיפור שלי "נמרה", לקריאה לכמה מהמכותבים שלי באינטרנט. ואני קוראת במפגש היום את כל התגובות:
חלק אמרו-תרדי קצת ברמה, זה לא מובן.
בן דוד שלי כתב: "אם זה לא היית את לא הייתי קורא עוד מילה מהחירבוש הזה".
שניים כתבו, שהם מלאו התפעלות וסומק עולה להם על הלחיים, למקרא הדברים האלה.
אותו סיפור, עשר תגובות שונות.
וכך אני מובילה אותם, לשלב הבא בסדנא-שזה ניתוח היצירות מדי מפגש, וקבלת משוב בדרך בוגרת. כל זאת, על מנת להיבנות, לראות מה עבר או לא עבר אל הקורא.
גלי
אילנה אדנר
מבקרי ספרות מקצועיים, בין אם הם אנשים מתוסכלים, סובלים מאין אונות או צרעת עור ממש לא רלוונטיים. זה בדיוק כמו לומר שרופא שיש לו בעיות אישיות אינו יכול להציע תרופה או לבדוק את החולה.
אפשר לעשות השלכה לדיון שהיה בעבר בקשר לסדנאות. הטענה ש: ´הרי יש משוררים וסופרים שלא היו בסדנאות´ אז מה? האם נשלול את הלמידה של אדם שאינו מכיר את הכלים לכתיבה יוצרת?
בעקבות ההפניה לסיפור ´הנמרה´ הדפסתי אותו ואני מיד יושבת לקרוא אותו.
יהודית מליק-שירן
ביקורת ספרותית בעיני המבקר
אני מסכימה איתך לגבי הערה חכמה שכתבת: מבקר ספרותי רואה רק את היצירה ומתייחס בתוקף תפקידו רק אליה. היא מפת הדרכים שהוא צריך לנווט בה ולמצוא בה את שפת היצירה בשירה ובסיפורת. הוא בא ליצירה נקי מכל השפעות זרות. לא מעניין אותו מי כתב? למה נכתבה? מעניין אותו מה הוא מוצא בה. מה היא מחדשת לו? אם יש הקפדה מבחינה לשונית-תחבירית על כתיבה.אם השתמרו בה כללי הכתיבה בשירה ובסיפורת. הוא מנווט עם מצפן ובודק כל דבר שהוא רואה ביצירה בעיניים ביקורתיות וחדות כמו תער.
לא קל להיות מבקר ספרותי- הביקורת ליצירה צריכה להיות מעמיקה, מקפת ויסודית מאוד. לעתים אני עוצרת את עצמי, כמו שעשיתי לאחרונה בשירה של מלודי אמילי, לא לסגור לכם את היצירה, כי חשוב לי שתגיבו והורדתי ממנה את אחד הפירושים שלי שתורמים מאוד להבנתה. שמחתי אחר-כך לראות שנורית א. המשיכה את קו החשיבה שלי. אך איפה השאר שיודעים להכניס יצירות ומבקשים התייחסות ולא מגיבים בהתייחסות אל האחר. אי-אפשר רק לקבל צריך גם לתת. לא מתוך פרגון יצירה אלא מתוך התייחסות ביקורתית ליצירה.
אני גם רואה תמיד את הנכונות של אותם אנשים שאיכפת להם, הם תמיד זמינים. הם תמיד מגיבים ואיפה השאר? יש כל-כך הרבה יוצרים כותבים באתר איפה הנוכחות שלהם, למה הם קיימים רק ביום שלישי כאשר נדרש דיון מסוים ביצירתו של X ? זו נראית לי נוכחות מזויפת. ואת הנוכחות הזו אני רוצה להסיר מכאן. האתר הזה יקר לי מאוד. אני מרגישה,שהוא הבית שלי ועל בית צריך לשמור. כל דיירי הבית הזה צריכים להיות נוכחים כשיש דיון כזה. לא תמיד בעלי-התפקידים שמגלים נכונות רגשית ומתייצבים. אני רוצה לגלות בדיון הזה פנים חדשות, זה המקום וזה הזמן להכניס נוכחות אישית לא מוכרת.
פורים שמח
אילנה אדנר
יהודית יקרה,
בקשר לביקורת, הרשי לי לחלק את ההודעה שלך לכמה חלקים.
חלק א´ בו אתה נוגעת בתפקידו של מבקר ספרותי
חלק ב´ ישנה דוגמה לצורת עבודתך
חלק ג´ - פה איבדת אותי לגמרי. לא הבנתי מה ההקשר למתן ביקורת או לאופי הביקורת כפי שמועלה בשאלות הראשוניות.
מונה
ציינתי כבר שאין לי יומרות להיות משוררת ואני רואה עצמי רק כמעיזה לדבר בשם לבי או בשם מחשבתי בלי לחשוב על חוקים או כללים ספרותיים ובלי לדעת מה בעצם "נכון" או "לא נכון" מבחינה ספרותית גרידא.
אם אני מצליחה לרגש או לגרום הזדהות לקורא זה מחמיא וגם מספק מבחינה נפשית.
אולי דבק בי משהו מלימודי הספרות בתיכון ובאוניברסיטה, אבל זה היה כבר לפני הרבה שנים...
אשמח לקבל ביקורת ואם וכאשר יהיה לי פנאי אשתתף בפטפטת ואשתדל מאוד להיכנס ולקרוא יצירות של החברים בפורום.
תודה על ההזדמנות ותודה לחבר נחמד שעודד אותי לא להתבייש בשירים שלי והביאני עד הלום.
יהודית מליק-שירן
תודה שהעזת להביא את דברייך לדיון. תרגישי חופשי עם מה שאת מרגישה. ותודה שאפשרת לי לשוטט בשירייך העוצמתיים והנוגעים. הבאת אור מרנין בזריחה קסומה,ותימות רעיוניות שכל משורר היה רוצה לכתוב על. קול צבעוני שרק מייפה את ביתנו.
דגיגה
ביקורת "בונה" וביקורת "קוטלת"
אינני משוררת ואף לא סופרת..קטונתי..אך מנסה כוחי בהוצאת המילים בשירה, לא תמיד מצליחה להעביר המסר ויחד עם זאת אף "מסתירה":))אינני מתיימרת להיות מנתחת ומבקרת:)) רק מספרת הרגשתי, משתדלת לא ביקורת:))
כמובן אני מתלהבת מביקורת טובה ומחמיאה<מי לא??>, ומתבאסת מביקורת "פוגעת".גם יודעת שאינה באה מתוך רוע לב או כדי להקניט, אך בכל זאת זו לא נותנת הרגשה טובה לכותב!כאילו יש "התנשאות". הכותב מרגיש לאותו רגע הכתיבה כך..ומי האחר אשר לא יקבל את הרגשתו,דעתו וכד´- שאותו מנסה להביע,ואינני מדברת על הדקדוק, אלא על הסגנון, כמו כן, אין דבר כזה שלא מתייחסים<המבקרים>לאופי הכותב, לאדם עצמו..כי מתוך השירים, הסיפורים,המאמרים כאילו טפח מכסים, אך הטפחיים מתגלים:))
לא כל אחד מבקש ביקורת ולדעתי כדאי לכתוב שבאתר זה כתיבת השירים,המאמרים וכו´,גוררת ביקורת:))<לטוב ולרע>
לסיום..לגלי..אהבתי שהשארתי בך "חותם"<הכבוד כולו שלי-אוהבת אותך:))>
ולכולם...אינני ילדה ואף לא צעירונת..אני אישה אישה!!:))
<אפילו עכשיו לא עניתי לכותרת שכתבתי..אולי:))>
יהודית מליק-שירן
הנך אדם, וזה מה שחשוב. אני מודה לך על דברייך. תמיד מגיבים אותם האנשים שיוצרים ועתה יש לנו נקודות רבות להתייחס אליהן מדברייך. קראת לעצמך "דגיגה", ואני קראתי לך "דגיגונת" לא במשמעות של דג אלא כדי לצוד את התייחסותך. היה ברור לי שאת אישה שצובעת את שיריה בצבעים של שמחה. ובצבעים האלה שלך ביקשתי את התייחסותך, על כך אני מודה לך.
ומחברי האתר אני שולחת פניה להתייחס לדבריה של דגיגה נבונה ורגישה.
אילנה אדנר
דגיגה
אני יכולה לתת לך דוגמה טובה לביקורת שיכולה להיפרש כביקורת בונה או להיפרש כביקורת ´מבעסת´:):
נקודות מיותרות בטקסט
יותר מדי סימנים כמו :)) <> ואחרים
הדברים הנ´ל מפריעים לקריאה שוטפת.
אני יכולה לומר בכנות שלפעמים אני מדלגת על טקסטים כאלה פשוט משום שלוקח לי יותר מדי זמן להתרכז בכתוב. החשוב נעלם בין כל הסימנים האלה.
הדבר החשוב ביותר, לדעתי, הוא בדיוק מה שאתה מעלה פה והוא התשובות על: מה הטקסט הזה עושה לי? איך אני חווה אותו?
להתלהב מביקורת, או לקבל ליטוף כפי שאני קוראת לזה, זו בהחלט הרגשה נעימה אבל האם היית מעדיפה לקבל תגובה כנה שעוזרת לך להתקדם הלאה בכתיבה שלך, להשתפר, ללמוד דברים חדשים, להיות ערה לשגיאות שאת עושה בגלל ´מהירות הכתיבה´ או האם היית מעדיפה לקבל על כל שיר שאת כותבת: ´יופי´, ´נהדר´, ´מקסים´ ולאחר זמן מה לגלות בעצמך שהשיר בעצם היה מי-יודע-מה?
לדעתי אין שום ´התנשאות´ במתן ביקורת. אני בטוחה שיש לך כישורים אחרים משלי בדיוק כפי שלי יש כישורים אחרים משל מישהו אחר. ביחד אנחנו יכולים להשלים ולתרום האחד לשני.
העיניים שלך מבחינות בדבר אחד, העיניים שלי מבחינות בדבר אחר וכן הלאה וכן הלאה. ומטרת הביקורת, לדעתי, היא:
א. לספר לך מה חוויתי, הרגשתי וחשבתי כשקראתי את מילותיך.
ב. לעזור לך להשתפר, זאת אם גיליתי טעות מסוימת.
ג. לתת לך משוב רציני: את כתבת, אני מספרת לך מה דעתי על המילים, על התוכן, על המבנה, על המשקל וכו´ וכו´.
המילים ´את´ ´אני´ מתייחסות לכל הכותבים ולא אליך או אלי אישית.
´אופי הכותב´ אינו מעניין אותי בכלל כאשר אני קוראת שיר או סיפור. אני מתייחסת אל המילים הכתובות בלבד. מה דעתי על האדם שמאחורי הכותב, או מה באמצעות הכלים המקצועיים שלי גיליתי עליו, ממש לא רלוונטי.
