בראשית

אם יש משהו שאלוהים לא הצליח, וכנראה גם לא יצליח להבין אף פעם, זה למה לעזאזל קיים השטן, ולמה דווקא הוא חייב להיות הדמות היחידה שמסוגלת להביס אותו. בכל מקרה, אף אחד לא שאל אותו – הוא היה קיים מאז ראשית הזמן, וכמובן כך גם אויבו הוותיק, השטן.
הם שנאו אחד את השני, קיללו אחד את השני, ניסו לחסל אחד את השני בכל הזדמנות, ולמרות הכול – הם עבדו בצוות. שניהם הבינו כבר לפני 20 טריליארד שנה שכדי להגיע לאיזשהי החלטה או הסכמה, אפילו על הנושא הטפשי ביותר, חיבים תמיד הטוב והרע להתאחד כדי להגיע איכשהו לאובייקטיביות. כמובן שאף אחד מהם לא רצה אובייקטיביות. כל אחד מהם רצה לשלוט, ולבד – אבל כל עוד שניהם קיימים, האיחוד ביניהם הוא הכרחי.
עכשיו אלוהים התקדם לאיטו במסדרון הצר.
הוא היה בדרך לפגישה שלפי דברי השטן הייתה החשובה ביותר מאז ומעולם. מולו, במרחק של כ-3 מטרים עמדה דלת ענקית, הכניסה לחדר הדיונים שלו ושל השטן. הוא ציווה על הדלת להיפתח והיא נפתחה אוטומטית. בפנים חיכה לו אויבו הוותיק.
" בוא, היכנס, ברוך הבא אלוהים", אמר לו השטן בחיוך. חיוך כל כך מתוק עד שאלוהים חשב שאולי השטן החליט להפוך לטוב. הוא חייך חזרה והתיישב באחד הכיסאות.
"אז מה הדבר הכל כך חשוב שעליו רצית לדבר איתי?", שאל אלוהים.
"אני רוצה שנברא יקום."
הרעיון סיקרן את אלוהים והוא החליט לשמוע מה יש לשטן להציע. "דבר", הוא אמר בקול שקט.
"אלוהים", פתח השטן, "אני הבנתי את מהות קיומנו, את התשובה לשאלה מדוע אנחנו כאן מאז ומעולם. אחרי אינסוף שנים של בלבול אני סוף סוף הבנתי למה לעזאזל אנחנו קיימים!"
"אני מקשיב, אני מקשיב", אמר אלוהים בעניין.
"אני הוא הרוע בעצמו", הסביר השטן, "ואתה הוא הטוב. אם נאחד את הכוחות שלנו אז נוכל..."
"אז נוכל לברוא יקום, לברוא חיים...", קטע אותו אלוהים.
"בדיוק", ענה השטן בהסכמה.
הוא מחה כף ומולו הופיעה מגילה קטנה.
"תחתום על המגילה הזאת", ביקש השטן, והעביר אותה לאלוהים.
"מה זה?"
 "אני רוצה שהסכמתנו תיזכר בהסטוריה של היקום כראשית היקום. לחוזה זה אני קורא בראשית."
אלוהים מחא כף ובידו הופיעה עט. הוא חייך וחתם על המגילה.
לא עברו שלוש שניות והשטן התפוצץ מצחוק, כמעט נחנק.
"מה מצחיק אותך?", שאל אלוהים בדאגה.
"תקרא במגילה שהרגע חתמת עליה, ידידי הוותיק", ענה השטן בקור.
אלוהים השפיל את עיניו בפחד והביט במגילה. היה כתוב שם כך: "אני, אלוהים, מתחייב בזאת לתת את כל כוחותיי לשטן. כמו-כן, אני מוותר על זכותי לשליטה ביקום ובכל החי, הצומח והדומם שיהיה עליו." מתחת למלים אלו הייתה מונחת חתימתו של אלוהים, בהירה וחדה.
"לזה אני קורא אימפריאליזם!", קרא השטן בניצחון.
אחרי האמירה הצינית הזאת אלוהים ממש כעס.
 "אני דורש שהחוזה הזה יתבטל!", הוא צעק אל השטן.
"אתה לא יכול לדרוש כלום", ענה השטן בזלזול, "אתה חסר כוחות, חסר השפעה."
הוא מחא כף ובידו הופיע ספר קטן ועליו כתובות שלוש אותיות: ת', נ', ך' – תנ"ך.
למראה מבטו הלא מבין של אלוהים הוא חייך ודיבר.
"זה הספר שבו בני האדם שאני אברא יאמינו. וכדי לגרום להם להאמין בי, לאהוב אותי והעיקר – לפחד ממני, אני אומר להם שאני אלוהים ושאתה הוא השטן. אתה תסבול את ההשפלות שהם יטיחו בך בלי לדעת מי אתה בכלל, ואני מצידי אצחק בלי סוף מהפטיות שלהם כשאני אפגע בהם כל פעם מחדש והם ימשיכו להתפלל אליי."
"אולי פשוט תהרוג אותי ותגמור עם זה?", ביקש אלוהים.
"מה פתאום?", ענה השטן - כאילו תשובה זו היא ברורה מאליה, "אתה הוא המקור הטוב של היקום. אם אתה לא תהיה קיים לא יהיה לי למי להשוות את עצמי כדי לדעת שאני רע. אם אתה לא תהיה קיים אני לא אהיה רע, אני אהיה אובייקטיבי, נייטראלי. ואני לא רוצה להיות נייטראלי, אני רוצה לשלוט!"
"אבל, אלוהים, אני מוכן לתת לך ג'סטה אחרונה. אני אקרא לפרק הראשון בספר התנ"ך בראשית, על שם החוזה שלנו, נכון שזה אירוני?"
"אם אתה רוצה לתת לי ג'סטה, אז או שתסכים להפר את החוזה או שתסתום את הפה!", ענה אלוהים בתקיפות.
"אל תתחצף אליי", חייך השטן, "אל תשכח למי יש כוח אבסולוטי עכשיו ולמי אין."
השטן יצא מחדר הדיונים, משאיר את אויבו בדממה האינסופית ששררה שם.
אלוהים ניסה לחשוב על דרך לעצור את השטן אבל זה כבר היה מאוחר מדי, הוא כבר החל לברוא את היקום. בקרוב הוא ייברא את בני האדם, ישקר להם שהוא האלוהים והם כנראה יאמינו לו.
אלוהים הסתיר את פניו בידיו ובפעם הראשונה בחייו האינסופיים הוא בכה.
"בני האדם אף פעם לא יידעו את האמת", הוא ייבב, "הם אף פעם לא יידעו..."