חכמיאל התבונן בשני הצעירים הנרגשים ונזכר בימי חניכותו, כאשר כל אירוע מצער ביקום עורר את הזדהותו ואת רצונו להציל את כל העולם. אוי הנעורים, הנעורים, אמר לעצמו באנחה נוסטלגית.
"תשמעו חברים", דיבר בנימה פייסנית, "אני מבין את התרגשותכם ואת רצונכם לסייע לעלמה במצוקה, אך לצערינו איננו ערוכים לכך. אין באפשרותינו לטפל בכל המקרים. הרי בני אנוש יש כחול אשר על שפת הים, וזה רק בכדור הארץ. ומה עם שאר תושבי היקום? אנחנו מופקדים על כולם. וכפי שהנכם יודעים בוודאי, קיים מחסור חמור בכח מלאך. הולך ופוחת הדור, פחות ופחות צעירים מעוניינים בעבודה שלנו וגם אלה שמעוניינים, לא תמיד מתאימים, כך שחייבים לברור בקפדנות את המקרים שאנו מתערבים בהם. גם אין לנו מספיק תצפיתנים ליד מכונות הזמן, וכך קורה שמפספסים מקרים חמורים רבים. אך יש עוד סיבה בגללה איננו יכולים להושיע את כולם. אתם יודעים מהי?" שני החברים הנידו ראשיהם.
"על פיצוץ אוכלוסין כבר שמעתם? בני האנוש מתרבים בקצב כזה שהמשאבים על כדור הארץ לא יכולים להספיק לכולם. ותוחלת החיים שלהם רק עולה הודות להתקדמות הרפואה. כך שיש הכרח גם במלחמות ובאסונות על מנת לשמור על איזון, אחרת..."איש את רעהו חיים בלעו", כי המזון לא יספיק לכולם".
רונאל הנהן, נראה שההסבר הניח את דעתו, אך אוראל לא היה מוכן לוותר בקלות כזאת:
"אולי אפשר לנהוג הפעם מחוץ לשורת הדין, בת חוה הזו היא משהו מיוחד" אמר במבט חולמני.
חכמיאל חייך. "בכל אחד יש משהו מיוחד, אין סוף לזה. אך בוא נראה מה בדיוק התרחש בסיפור הזה. ראיתם את האיש מכה ביפהפיה שלכם וכבר החלטתם שהוא יהרוג אותה; גם זה קורה, אך לרב אין זה כך. אולי במקרה הזה בת חוה למדה לקח שאין להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו? אולי היא תעזוב אותו אחרי המקרה הזה שראיתם, ובפעם הבאה שתבחר לעצמה בן זוג, היא תהיה יותר חכמה. בני האנוש לומדים מהטעויות שלהם, לפחות החכמים שביניהם". הוא שתק והסתכל על שני הצעירים, אך ראה שאוראל עדיין לא השתכנע.
" טוב אוראל, אני רואה שאתה לא מוכן לוותר. יש לך מזל שאני היום במצב רוח נדיב במיוחד." הוא ניגש למכונת הזמן שבענן משרד שלו. "בוא נראה מה יעלה בגורלה של היפהפיה שלך ואז נחליט." הוא לחץ על מספר מקשים. "נראה מה יהיה איתה בעוד חמש שנים מהיום".
על הצד הופיע תינוק אנושי קטנטן, הצורח במלוא ריאותיו, ואז ראו אישה צעירה ניגשת אליו ומנסה לפייסו. אוראל הכיר בה את הנערה שאך לפני זמן קצר ראה אותה צועקת ובוכה תחת אגרופיו של אותו בריון. לתמונה שעל המסך הצטרפו ילדה קטנה זהובת שיער וגבר שחרחר שהושיט את ידיו והרים את התינוק. " תני לי", אמר, "אני אטפל בו יחד עם איילה" , והוא חייך לכוון הילדה הקטנה.
"האם זה אותו איש שראיתם קודם? " שאל חכמיאל. שני הצעירים הנידו ראשיהם.
"נו ראיתם, כפי שאמרתי, בפעם הבאה היא תדע לבחור ביתר חוכמה." הוא כיבה את המכשיר. "עכשיו אתם יכולים להירגע ולחזור לענייניכם." אמר בחיוך. ואני מזהיר אתכם, אל תתעסקו יותר עם מכונת הזמן, פן תסתבכו. דיברתי ברור?" הם הנהנו, הודו לו והתעופפו משם.
"אוראל ראית, לבסוף החזירו את קרן לגמר מבין כל המודחים, כך שיש סיכוי שבכל זאת בת חוה תיקח את המכונית", רונאל הפסיק את שרעפיו. אוראל הביט בבת חוה שחזרה לגמר והתקשה לזהותה למרות שצפה באדיקות בכל פרקי התוכנית. לא יאומן, חשב, היא הצטמקה לגמרי, כעת לא נשאר ממנה כמעט דבר, הפנים הנאות שזכר מהתקופה שהייתה שמנה היו כעת חדות וזוויתיות וגופה השדוף הזכיר לו תוכנית אחרת על בנות חוה שהפסיקו לאכול בכלל.
"אני חושב שקודם היא נראתה הרבה יותר טוב, עכשיו היא לא יפה בכלל, כולה עור ועצמות." אמר מאוכזב. העדר משקל יפה למלאך אך לא מתאים לבני אנוש, חשב. הכל קיצוני אצלם, או לכאן או לכאן. וכולם באולפן מתלהבים ומוחאים כפיים מהשגי המתמודדים , אך לדעתו של אוראל, כל הארבעה שהגיעו לגמר, וביחוד קרן הזו, כולם נראים מורעבים ושקועי לחיים. "אני לא יכול להבין את בני האנוש האלה" סיכם את העניין וחברו הסכים איתו.
דברים רבים אצל בני האנוש נשארו בגדר תעלומה בעיניו. רק לפני ימים מספר רץ שוב נרעש לעננו של חכמיאל לשוחח איתו אחרי שצפה בתוכנית אחרת ששמה "האח הגדול". דווקא עם התוכנית הזו הזדהה בהתחלה, היה בה משהו מוכר. "האח הגדול" רואה כל, שאין דבר הנסתר ממנו הזכיר לו את הבוס הגדול שלהם. המשתתפים הצעירים והנאים כונסו במין מתחם דומה לגן עדן שלא חסר בו דבר, וההתחלה הייתה כל כך מבטיחה... כולם התחבקו והתנשקו עם כולם, היו כל כך מנומסים ואדיבים, כל כך הרבה רצון טוב... אך זה לא האריך ימים. בלי שום סיבה הנראית לעין התחילו לריב, להרים את הקול, לכנות אחד את השני בשמות גנאי, בקיצור להוציא זה לזה את העיניים. טוב, לא זה מה שהתמיה את אוראל, הוא כבר ידע את טיבעם של בני האנוש. אך הוא לא הבין מדוע האח הדגול הזה שלהם לא מפסיק מיד את ההתכתשויות, מדוע לא גוער בהם ומשכין שלום ביניהם, מדוע נותן להצגה המבישה הזו להמשך. וכל זאת לפני מיליוני צופים שיכולים לצפות בתוכנית הזו 24 שעות ביממה! ממש בושה! ושני בני האנוש זחוחי הדעת שמנצחים מבחוץ על החגיגה המפוקפקת הזאת ומדווחים על ההתרחשויות, מבליטים דווקא את הקטעים הכי גרועים, הכי מבישים שרק אפשר.
אוראל המוטרד סיפר לחכמיאל על התוכנית ועל תחושותיו. "מדוע ההאח הגדול שלהם לא מפסיק את התוכנית אם הדברים השתבשו עד כדי כך, מדוע לא גוער בהם, מדוע מראים לעולם דווקא את הדברים הרעים?" שאל בהתרגשות.
חכמיאל הביט בו כשחיוך משונה על פניו. "אוי כמה נאיבי אתה" , אמר לבסוף, "יש לך עוד הרבה מה ללמוד על טבע האנושי. האח הגדול אתה אומר? אתה לא זוכר את שיעורי ההיסטוריה האנושית שכבר למדת? היה להם, למשל, אח גדול אחד שקראו לו היטלר. ועוד אחד ששמו היה סטלין. והיו עוד רבים אחרים. זוכר לְמה הם גרמו? כמה מיליונים הושמדו בפקודתם? אח גדול אנושי, באמת!" חכמיאל נחר בבוז. "הצחקת אותי!
אבל אם נחזור לשאלתך מדוע משדרים דווקא תוכניות כאלה, כשיש דברים אחרים, יפים ותרבותיים יותר שאפשר לשדר, אז התשובה היא זו: ההמונים רוצים לראות דם בזירה, ואם אי אפשר , אזי על מרקע הטלוויזיה. שעשועים האהובים על ההמונים הם אלה שנשפך בהם דם. בצורה כזו, או בצורה אחרת, אבל דם. פעם, בעבר הלא רחוק, היו להם שעשועים במקום הנקרא קוליסאום, שם נלחמו זה בזה בני אנוש עד שאחד טרף את נפשו של השני. או שהעלו על הזירה אריה או נמר ונתנו לבן אנוש להילחם בו בלי נשק כלשהו, וכשהחיה טרפה אותו, ההמונים הריעו בהתלהבות. וזירות כאלה היו בכל מקום, כי אלה היו השעשועים המועדפים על בני האנוש. כיום אמנם הדברים קצת השתנו, ברב המקומות על כדור הארץ נאסר סוג כזה של שעשועים, אך ההמונים עדיין רוצים לראות דם. אז הנה, יש תוכניות כאלה, כמו "האח הגדול" או "מפרץ האהבה", ששם מוציאים זה לזה את העיניים מבלי לפגוע בראיה והורגים זה את זה מבלי להמית פיזית. ובכל זאת שופכים שם דם, אם לא למעשה, אז להלכה. עובדה שאתה הזדעזעת ורצת מהר אלי. אך בני אנוש לא מתרגשים מסוג כזה של שעשועים, נהפוך הוא, כל סוג אחר כבר לא מספק את חושיהם. טוב שלפחות אסרו על שעשועים כדוגמת הקוליסאום, אך מי יודע? לפי ההסלמה שחלה בתוכניות הבידור שלהם, עוד יחזרו חלילה גם לשם..."
חכמיאל השתתק ואוראל המהוהר חזר לעננו, נשכב על ענן מצע ובאותו לילה פקדו אותו סיוטים בהם בני אנוש נטרפים ע"י חיות טרף בדמות אדם לקול מצהלות המונים משולהבים.
"אוראל, זה נגמר, לא התרכזת היום בתוכנית, היית מאד שקט. הנה זה ששמו אבי הוא היורד בגדול וזכה גם בפרסים וגם בבחורה, ואיזה ריקוד רומנטי הם ביצעו! איזה סיום יפה, לא יכול להיות יותר טוב מזה!" חברו היה בעננים ואוראל חייך, קצת נבוך משום מה.
הוא נפרד מרונאל וריחף שקוע בשרעפיו לעננו הפרטי, כשראה פתאום את חכמיאל נוחת לידו.
"הרגע שבתי ממשימה" אמר תוך כדי קיפול הכנפיים, " אולי אתה יודע מי ניצח בפרק הגמר של "לרדת בגדול"?
