התקווה

א.
עת החמה בכְחול הים טובלת,
ולהט פז היא מצננת במימיו,
עת אור היום בדמדומים הופך גחלת,
בוער באדמדם אל מול עיניו;

גם ציניקן כמותו מוקסם בשרעפים שוקע.

ב.
כשלהק ציפורים מרהיב כנף,
ודבוּקתו כעננת חיים נושמת,
כשזוג יונים נושק בקצה ענף,
ובחזם הקט תקוות חיים פועמת,

אז ציניקן כמותו כמהופנט בקסם הבריאה בוהה.

ג.
דקה של חסד מתענג בה ורוגֵע,
עיניו בדוק עצבות מצטעפות,
ועונג מצמרר גוו נוגע,
דמעות רוגשות וטהורות אזי נוטפות

ד.
למטלות עת הוא חוזר יגע,
שגרת יומו ללא שיהוי ללא עכבה,
ביפי תבל נזכר הוא אך לרגע,
ובלבבו הולמת תקווה.