אולפה

אולפא

עיניה שחורות כמכרה פחם

ויוקדות כלועו של הר געש.

מביטה אל אופק נעוריה

ההולך ונמוג ונמחק מזיכרונה.

גופה מעלה אד מתאוות בשרה

הקודח לקראת זקנה.

מחשופה העמוק, הדגישו את דדיה,

הלהיטו את מבטו הסקרני של היושב לצידה.

שוטט בגבעות עדנה, חריש עמוק לחשוף את בשרה

לדמיונו החובק סדינים לכסות מערומיה.

לקחה את ידו והניחה על פעימותיה

שהפעימו את כף ידו הקודחת.

נשק בין גבעותיה המתנשפות

לעוד נשימה אחרונה לפני מותה.

ולא ידעו כי בבואם אל שער אחדותם

נפתח שער פרידתם.