"ונתתי מטר ארצכם בעתו"/ אהובה קליין (c)

"ונתתי מטר ארצכם בעיתו"....\כתבה:אהובה קליין.

סיפור  ניסי זה,נשמע מפי איש זקן,בא בימים,  

שאת תפילותיו נשא מידי יום ביומו,ליושב במרומים.      .

שמו היה:ר' עזריה ואת דרכו היה עושה בוקר, בוקר,

כדי להגיע בשארית כוחותיו אל הכותל.

שם לאחר שסיים את תפילתו בציבור,

היה מתיישב על ספסל,קרוב לרחבה ומרבה בדיבור.

פוגש אנשים עוברים ושבים

ולהם משיח את נפשו באגדות וסיפורים רבים.

באחד הימים,כאשר סיים את תפילתו,ניגש להתיישב במקומו הקבוע,

לפתע,ראה איש לבוש בלויי סחבות ושערו פרוע,

מבטו עצוב,דמעות זולגות מעיניו

ובידו ממחטה,בה מנגב הוא ,את פניו.

האיש נראה עייף מאד ותשוש.

התיישב לצידו והשמיע אנחת ייאוש.

 רבנו,ראה את מצבו של היהודי      

והחליט לנסות להרגיעו באופן ייחודי .    

פתח ואמר:"רואה אני את המרירות בעיניך,

אך דע לך ,שאפילו חרב חדה מונחת על צווארך,

אל תתייאש מן הרחמים.

כי יש מעל כולנו ובעולם אלוקים                                                                                                          

הסכת ושמע את הסיפור שקרה לפני שנים,

בעיירה אחת בארצנו,בין ההרים באזור העמקים

חיו להם ,אנשים רעים ופוחזים.

לפרנסתם היו עוסקים בעבודת האדמה ובגידול בהמות וברווזים.

בני אדם אלו שמו את מבטחם בכוחם

ולא חשבו על אף אחד,זולת,עצמם.

היה  להם מנהג קבוע מידי שנתיים,

לערוך בחירות,כדי לבחור מושל טוב כפליים                                                                                                               

ובמנהיג הקודם תמיד מאסו,

כי לא סיפק את מבוקשם ועליו כעסו.

הנה הגיע תקופה קשה,שעברה על התושבים האומללים.

פרנסתם נפגמה,בשל עצירת הגשמים

הם התחילו מתלוננים,איש לרעהו:"הכול בגלל המושל שלנו",

אין הוא מנהיג טוב ובגללו,באו כל הצרות עלינו,

אנו עובדים קשה מבוקר עד ערב וחוזרים עייפים

והוא מקבל משכורת גבוהה וראשו בעננים.

אין הוא פותר את בעיותינו

על כן, עלינו לנקום את נקמתינו.

ויהי יום אחד,בשעת בין הדמדומים,

השמש עמדה לשקוע בין הערפילים,

עת המושל ישב לו עם משפחתו בביתו

ומשוחח איתם על מצב אנשי עיירתו.

לוגם מכוסו,תה חם עם לימון,

בחוץ נשמע,לפתע,רעש ההמון.

חלקם באו עם תופים ואחרים עם חלילים.

משמיעים צעקות קללות ומיני צלילים.

בראשם עמד איש גוץ נמוך קומה.

אך,פיו היה גדול וגרם להרבה מהומה.

על ראשו חבש כובע לבן,עם נוצה צבעונית-

אשר כיסה את עינו האחת והמרדנית.

מכנסיו החומים היו מעט מקומטים

חולצתו האפורה,הייתה ארוכת שרוולים.

בידו אחז מקל ובעזרתו הצביע אל עבר החלון,

משמיע הוראות בקול:"צא אלינו,כי זה לא חלום!

אנחנו כאן דורשים ממך הסברים,

מה אתה עושה למעננו ולמען כל המסכנים?

הפרנסה,באשמתך, הגיעה  למצב של שפל

ואינך עושה מאומה להקטנת הסבל"!

לשמע דברים אלו,יצא האיש מפתח ביתו

אחריו כל ילדיו ורעייתו.

ביקש:"הירגעו נא רבותי,הסתכלו נא על עצמכם

וחישבו ,מה גרם לכם להגיע למצבכם?"

בעודו מדבר,לפתע,נשמעו רעמים ונראו ברקים

וכל הקהל מסביב היו מבוהלים ומשקשקים,

כי למרבה הפלא,הגשם ירד,אך ורק,על ההרים

לא הגיע אל כפרם ולא הרטיב את הצמחים.

המשיך ואמר:"רואים אתם כמה הנס גדול?

הביטו השמיימה  וראו :ישנו אחד מעלינו והוא הכול יכול.

אם תיטיבו את דרככם,במהרה,ותקשיבו לדבריי,

כמו שמבטיח אלוקינו:"והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי"....

"ונתתי מטר ארצכם בעיתו".

כי מפתח הגשמים נמצא רק אצלו!

התושבים נדהמו מכל החיזיון וההתרחשות.

וחזרו הביתה עם הרגשת אשמה ורצון להתחדשות.

הם החליטו פה אחד,להשתפר,כפי שנתבקשו.

בעקבות כך,תוך זמן קצר,ארובות השמים נפתחו".

ר' עזריה סיים את דבריו,                                   

ובן שיחו שהאזין לסיפור,אורו עיניו.

חש כי רוח חדשה מפעמת בקרבו.

הודה לר' עזריה והלך לדרכו.