לילה שרבי.

זה היה עוד לילה שרבי, השעה הייתה אחת בלילה ושקט שרר ברחובות תל אביב.
היא פתחה את החלון שבחדרה והרגישה כיצד גל חום עוטף את פנייה.
היא סגרה את החלון והרגישה את הקרירות בחדרה, אך למרות זאת, המחנק שליווה אותה מנע ממנה להיות שלווה. היא החליטה לצאת מן הבית, לטיול קצר שלא ימשך יותר מכמה דקות. היא פתחה את ארון הבגדים ושלפה שמלה דקיקה וקצרה, סידרה את שערותיה הארוכות ולקחה עמה את כלבה האהוב.
בשקט בשקט, היא נמלטה מהבית, והלכה לכיוון חוף הים. ככל שקרבה אל החוף, הרוח החמימה גברה והעיפה את שערותיה קלות.
היא נשמה נשימה עמוקה והרגישה הקלה. היא הלכה לאורך החוף ושחררה את הכלב והחלה לרוץ. הכלב רץ אחריה וקפץ בשובבות. הוא נבח והיא צחקה, היא הרטיבה את כפות רגליה במים הקרירים וגם הוא, אחריה. הם המשיכו לרוץ עד שהיא התעייפה מעט והתיישבה על החוף. הכלב נשכב לידה והיא ליטפה את ראשו. "מה הייתי עושה בלעדיך אה?" היא אמרה ונישקה אותו.
היא נשכבה על החול, עצמה את עיניה וניסתה לחשוב על דברים טובים, על זיכרונות ועל חלומות, אך המחשבות הרעות שהטרידו אותה לא נתנו לה להירגע. בעוד יומיים היא חוזרת אל הלימודים, אל המסגרת המרובעת, שגורמת לה להימלט אל הפינות הלא נכונות.
היא מנסה להיות אופטימית, אך העובדות מקשות עליה.
היא שמעה קריאות שקטעו את מחשבותיה. היא התיישבה וראתה עוד כלב שנשכב לידה.
היא ליטפה את פרוותו הנעימה וניסתה להתעלם מן הקריאות, אך הן לא הפסיקו.
"מיקי! מיקי! תחזור לכאן", היא שמעה את הקול הקורא מתקרב לעברה והבינה שמדובר בכלב שנשכב לידה.
היא נעמדה וראתה בחור גבוה, ששערותיו הסתירו את מצחו. עיניו היו נוצצות ומודאגות.
"אוה הנה אתה! אל תעלם לי יותר, הבהלת אותי ". הוא התכופף וליטף את הכלב.
אני מקווה שהוא לא הציק לך הוא אמר, בדרך כלל הוא לא ידידותי כ"כ לזרים.
הוא דווקא היה מקסים, הוא נשכב לידי היא אמרה וחייכה.
איזה מן שם זה מיקי? היא התעניינה.
כשהוא היה גור, הוא נראה כמו עכבר קטן, אז החלטנו לקרוא לו מיקי, כמו מיקימאוס.
דרך אגב, אני ארז הוא אמר ולחץ את ידה.
אני רעות היא אמרה בלחש. בדיוק כשהחליט להיפרד ממנה לשלום וללכת, הוא נקסם מעיניה הגדולות והמבריקות והתפעל מיופייה המיוחד. מבטה הקסים אותו.
הוא החליט להמשיך איתה את השיחה, למרות שהם היו זרים לגמרי.
תצטרפי אליי להליכה? הוא שאל.
היא חשבה לרגע, ומה אם הוא מסוכן? ואולי הוא מחפש משהו יותר משיחה תמימה?
אך למרות זאת, היא קבעה שהיא תלך איתו וזהו. נמאס לה להיות כ"כ מרובעת. אותה אי ודאות רק משכה אותה אליו. "בוודאי שאצטרף אלייך" היא אמרה בחיוך ושניהם החלו ללכת לאורך החוף.
אז מה גרם לך לבוא לפה בשעה כזו הוא שאל. מאותה סיבה שאתה הגעת לפה היא אמרה וחייכה, ומהר השיבה על שאלתו:" לא יכולתי להיות יותר בבית, ומה איתך?"
בדיוק מאותה סיבה שאת הגעת לפה הוא ענה וצחק.
גם למיקי היה קצת חם בבית, והוא נורא רצה לצאת. חוץ מזה, נורא נעים בחוץ נכון? וכ"כ שקט כאן בלילה...
שניהם נשכבו על הגב והביטו בכוכבים. היא הרגישה כמו גיבורה בספר, כזו שהיא תמיד חלמה להיות. היא לא האמינה שזה אכן מתרחש. היא הרגישה כיצד היא לאט לאט מתאהבת בבחור שאינה מכירה.
הם דיברו כמעט על הכול, היא סיפרה לו עליה, על השירים שהיא מחברת, על הציורים שהיא מציירת וגם על הפחדים שלה לקראת השנה.
והוא הקשיב לה, בהתעניינות רבה. הם הרגישו כ"כ קרובים, כאילו לא נפגשו רק לפני מספר שעות. השעה הייתה קרובה ל-5 לפנות בוקר, והשמש עמדה לזרוח.
הם החליטו לקום וללכת לכיוון הרחוב הסמוך. הוא נעמד ועזר לה לקום.
הוא הסתכל עלייה והרגיש כיצד הוא מתאהב בפניה היפות והעדינות. "תודה על לילה מקסים" הוא אמר. היא חייכה אליו.
הוא התקרב אל פניה ונישק אותה. היא הרגישה שגופה מרחף, ושחום מציף את כולה.
הם המשיכו ללכת מחובקים אל עבר הרחוב הסמוך ואיתם גם כלביהם . הם נעמדו מתחת לפנס רחוב.
רעות, אני רוצה לראות אותך שוב. באיזה ביה"ס את לומדת? באיזו כיתה?
היא הביטה בו ופתאום פניו נראו לה מוכרות.
באור הפנס הכול נראה לה ברור יותר. היא לקחה כמה צעדים אחורה, ונשמה נשימות כבדות. פניו המחייכות שינו את הבעתן, הוא נראה מודאג.
את בסדר? הוא התקרב אליה אך היא הסתייגה.
אתה ארז שעולה ל-י'ב3? ארז לוין,נכון?
נכון! הוא אמר ומיד פניו חזרו לחייך.
איזה יופי! אז את מכירה אותי, אנחנו באותו ביה"ס.
באיזו כיתה את הוא שאל שוב.
היא שתקה. פניה החווירו, והיא הרגישה כיצד ראשה מסתחרר.
אתה זה.. אתה זה ש.. פשוט.. לא זיהיתי אותך כי השתנית, כי היה חשוך...
היא לא הצליחה לגמור את המשפט. היא הייתה יותר מדי מבוהלת.
הכול בסדר רעות? הוא ניסה להתקרב אליה שוב, אך היא שוב התרחקה.
אתה לא זוכר אותי ארז? אתה לא זוכר מה עוללת לי?
קולה רעד, ודמעותיה כמעט והחלו לזלוג. אך היא החליטה שדי, הגיע הזמן לסגור את החשבון. אז כן, אתה לא ממש זוכר. אני כנראה פחות בולטת ממך, והצלחת לשכוח את מה שהיה.. היה לך ולחבריך נחמד שמצאתם לכם מישהי לצחוק עלייה?
הוא היה המום. הוא ניסה להיזכר, אך בזיכרונו הייתה זו מישהי אחרת.
לא יכול להיות הוא אמר.. זו לא היית את!
זה לא משנה מי זאת הייתה, המעשה שלך היה נבזי. אתה מודע בכלל לעוול שגרמת לי?
אני מנסה לשכוח את אותו אירוע כבר שנה שלמה.
היא הסתובבה והחלה ללכת לכיוון ביתה. היא משכה את הרצועה של הכלב והלכה.
רעות חכי בבקשה הוא קרא לה. אך היא התעלמה.
השתניתי מאז, אני לא אותו אחד. עברה שנה, את לא יכולה להתעלם ממה שהיה הלילה!
אמרת בעצמך שלא זיהית אותי! שהשתניתי...
היא המשיכה ללכת כשדמעותיה מציפות את עיניה, היא כעסה על עצמה שנתנה לאותו בחור להיות הבחור הראשון שנישק אותה.
היא החלה לרוץ, והוא אחריה, לא מוותר. היא נעלמה בין הרחובות החשוכים והוא איבד אותה. כשהיא נכנסה לביתה, הוא המשיך לחפש אותה עד שנגמרו לו הכוחות, הוא התיישב לנוח באחד הרחובות כשהיא כבר נרדמה.
לאחר מספר דקות קם והחל ללכת לכיוון ביתו, כשבראשו רצות מליון מחשבות והרגשת החמצה...