אני בשביל נשים את כל חיי אשים
כתב: שרון שפירא
בהמשך לברית הזוגיות1
אתם יודעים, אני לא ידעתי מהו האושר האמיתי עד שהתחתנתי, רק שאז זה כבר היה מאוחר מידי. בכלל כשהתחתנתי חשבתי שמתחתנים מתוך אהבה, הבעיה שאצל נשים אהבה היא כמו שפעת אתה פוגש אותה ברחוב אך נרפא רק במיטה. למה?! כי אצלן המראה והגוף זה טקס. כל בוקר התארגנות!, חצי שעה בשירותים, חצי שעה לבחור בגדים לעבודה, חצי שעה להתלבש ועוד חצי שעה למרוח את כל הסופר-פארם על הפנים!, אולי תסבירו לי פעם אחת ולתמיד מה יש לאישה לעשות חצי שעה בשירותים. ואם זה לא מספיק שידור חוזר בערב להוריד את כל המשקל מהבוקר. הנה לפני שבועיים היא יצאה מהמקלחת בעירום, חשבתי לעצמי "הו, קרה נס", אבל איפה! במקום למיטה הלכה ונעמדה מול המראה ואמרה "אוי תראה יש לי איזה קמט בבטן התחתונה, ונראה לי שעליתי קצת במשקל, אולי תגיד לי איזה מילה טובה כדי ארגיש טוב עם עצמי", אז אמרתי לה "טוב, לפחות את יודעת שהראיה שלך מעולה"
וחוץ מהגוף כל השאר זה רק ניקיונות ניקיונות, התחתנת עם אישה צעירה ויפה ומה קיבלת התוכנית לעוזרת בית. תזכרו, תזכרו אול תצחקו, ניסיתם פעם לעשות קניות עבורן קמח, אורז, פסטה צריך דוקטורט כדי להבין, ועוד לא דיברנו על החומרי ניקוי, בשביל זה צריך מילון אבן-שושן. נשים עשו לנו טובה ובקשו בדיוק מה שאתן רוצות. בואו נהיה ברורים בעניין הזה, רמזים עדינים לא עובדים, רמזים עבים לא עובדים, רמזים ברורים במיוחד לא עובדים. פשוט אמרו את זה. ואם זה קשה לכן אז פעם הבאה תביאו בעצמכן!. וחס וחלילה אם הבאת משהו שגוי, אל תדאג התגובה תגיע ותמיד אחרי השעה תשע בערב. נא תראו אתה יושב ורואה טלוויזיה משחק כדורגל או מבט לחדשות, ואז היא מגיעה, תוך שנייה אתה חלק מהתכנית, במקרה הטוב עובדה!, במקרה הרע ה-סיפור האמיתי. בכלל נשים ופלאפונים זה אותו הדבר! הן מתחילות לצפצף בזמן הכי פחות מתאים, אבל אז כבר מאוחר מדי לנסות לכבות אותן, והכי חשוב, רצוי להחליף אותן מדי פעם בדגם מודרני יותר. מתי כבר תבינו נשים שאתן צריכות לבוא אלינו עם בעיה רק אם אתם רוצות שנעזור לכן לפתור אותה. זה מה שאנו גברים עושים, באשר לאהדה או הזדהות בשביל זה יש לכן חברות. ואם כבר אתן עושות את זה ובאות, אז עדיף אחרי השעה אחד-עשרה בלילה ובלי בגדים. תהרגו אותי לא מצליח להבין! מה יש לנשים נגד סקס, אין להם צרכים. בהתחלה הן מרשימות, יודעות מתי להכין אוכל, מתפשטות לבד, פותחות את הרגליים בעצמן ותמיד הן שם צרות!. אחרי ילד אחד או שניים נשארים לך רק הצרות!, ממש צרה כי צריך להתפלל עד שהן פותחות רגליים. וכשהן כבר פותחות, זה צר?! הצחקתם אותי!, בשקט אפשר לתלות להן על התחתונים את השלט "הכניסה לציבור הרחב". בכלל, אם גברים רווקים היו שואלים אותי היום מה אני יודע בקשר לנשים הייתי אומר שרק אחרי שמתחתנים איתכם מבינים את כל סיפור תולדות האישה: גיל 7 - מכניסים אותה למיטה ומספרים לה סיפור. גיל 17 – מספרים לה סיפור ומכניסים אותה למיטה. גיל 27 – נכנסת למיטה ולא עושה סיפור. גיל 37 – מספרת סיפור כדי להיכנס למיטה. גיל 47 – נכנסת למיטה ואחר כך עושה סיפור. גיל 57 – מספרים לה סיפור כדי לא להיכנס למיטה. גיל 67 – נגמר הסיפור.
האמת שאתמול בעבודה הסתכלתי בהורוסקופ, היה כתוב שם בריאות - הכוכבים מחייכים אליך, כסף - גם הכוכבים מחייכים אליך, סקס - הכוכבים מתפוצצים מצחוק. צחוק-צחוק אבל אני כנראה מיציתי את ההורוסקופ שלי, קיבלת אחת עם דלי ביד, בתולה בין הרגליים שאפשר לקבל ממנה רק סרטן. מזל שסקס אינו כסף אחרת היינו מתחת לקו העוני. האמת עם הקניות שלהן מגיעים לקו העוני גם בלי סקס.
לפני שבוע נאבד לה הויזה, התקשרה אליי בלחץ ואמרה "יו יגנבו לנו הכסף מהחשבון", הרגעתי ואמרתי "עכשיו אני רגוע, כי כמה שהגנב יתפרע עם הכרטיס הוא בחיים לא יצליח להגיע למה שאת מוציאה בשבוע". והקניות מכל צבעי הקשת נעלים, בגדים, תחתונים, חזיות כל מה שרק מפריע בדרך ליעד, אצלן זה סקסי. ערב אחד שאלתי אותה "יש לי בשבילך שאלה!, אם לא היו לך רגליים היית נועלת נעליים", "וודאי שלא!" היא השיבה, "אז למה את לובשת חזייה?" עניתי. התחילה לבכות "מה אני אשמה שיש לי תחת גדול וחזה קטן. הלוואי והייתה איזו דרך מהירה וזולה להגדיל את החזה!". "שפשפי את החזה בנייר טואלט" הצעתי. "וזה יצליח?" ביררה, "בטוח, תראי איך זה הצליח עם התחת שלך?". לסיום, קראתי בעיתון שיש ארצות באפריקה שהגבר מכיר את אשתו רק לאחר החתונה!, אך למעשה זה המצב בכל העולם!, למרות שתדעו לכם שבישראל זה בדרך כלל שונה!, כי אחרי החתונה הגבר מכיר את אמא של אשתו. אוי אוי אוי, קשים חיי הנישואין של גבר נשוי, קשה בלי אישה וקשה עוד יותר בלעדיה. תראו את הסטטיסטיקה ותבינו לבד, נשים חיות יותר זמן מגברים, ואתם יודעים למה?! כי הן לא מתחתנות עם נשים.
