בעד פצעיי היבשים

מי יתן ולעולם לא יגמר

רגש זה

שטומן בחובו אלפי נשימות

מכוסות שבבים של אושר קטן

לעולם לא אתן

לרגש שכזה

להגמר

וגם אם יסתדרו לי חיי בתהלוכות

ישרות ומאורגנות

ויצעדו חיילים זהים בכל תזוזתם

גם אם תתפרס לה השגרה

נחמדה ונינוחה בחיי המסודרים

ולחשושים מאחורי אוזניי

יעירו ללא הפסקה

על החטא שלעצמי אני עושה

לעולם לא אתן לך ללכת

אך הרגש

עליו לעולם לא אוותר

בזוב דמי, בעד פצעיי היבשים

יואל, על מה שגרמת לי להרגיש

לעולם לא אוותר

ואתה

לך וחיה את חייך המלאים

מתרוקנים אט אט מתוך איבריך הפנימיים

וגופך כמו חלל ללא מים שזורמים.

ברבות הימים,

בעודי שותת דם ממלחמה לא נגמרת

ועל מצחי זיעה ניגרת

חזור אלי, עוד אהיה כאן,עומדת.