בתי קפה

בטפטוף קל ומקומי

הוא יושב לו ערירי

כה עייף וסהרורי

נקישות הגשם בחלון

בבית קפה בפינת הרחוב

מעירות אותו מתרדמתו

הוא רואה אותה לראשונה

והיא רוקדת יחפה ברחובות

בבלויי בגדיה כסחבות

למנגינת כינור צועני

שמפר את השקט הנצחי

והוא יושב לבד ומחכה

לרגע נרדם ושוב מתעורר

עוד כוס קפה ועוד אחת

אולי אליו היא תפנה מבט

מחלון בית הקפה

הוא מביט בה ורואה

את אהבת חייו כפי שדמיין

במחול צועני משכר

והיא שוכחת את עצמה

רוקדת עד כלות נשמתה

מחלון בית הקפה היא כה יפה

הוא רוצה את אהבתה

בין טיפות הסתיו רגליה יחפות

עיניה בעיניו עכשיו נפגשות

מחלון בית הקפה הוא לוקח אותה

לאהבה סוערת וחסרת גבולות

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי