שירים

אורחות ימיו/דרך המגורשים

אורחות ימיו היו קפואים
מונחים שלגים נערמים
הנדחסים לקרחונים
ואינם מפשירים מלהגים
מנהגים
שעטה בחסות מסעות
כסות רוחות נפשו  ההרות נדודים
שקבץ מהעונות הקרות
 
שעה וגופו עטה בגד דק
נפשו נישאה למרחק
היה ישוב בפתח בית-פח

שעה שראיתיו כך שלא שכח
קורותיו
והימים הקרים
ועולות הומות סערות  נפשו
באין נחמות מתנפצת גלים
הולמים דמים בחומות ובחלומות
שהיה מכנסן  לעור גופו
מכות של קור

וגופו נהר  שלגים מראשי  הרים 
וכך השעות הקרות הולמות
שכך היה
רועה בלי מטה
נושף נפשו אל חום האור
הייתי רואה ומעיר

"עכשיו סתיו וקר"

מדבר על ליבו להניח על עורו
כסות צמר לשימור חום גופו
המתכלה  לכל עבר

אז היה בא ועולה קולו ופולח בי אופיו 
כפתיתי השלגים הנופלים ודוקרים

"אין בכסות הגוף אלה הפניית עורף
חסות מחורף  הגולים כאן אין  מסתגלים
גם אם מתכרבלים"

הייתי חובק גופו בשמיכת צמר כבשים
שתשמור אופיו קולות פועים
חמים ההומים וזורמים דמים בעורקים
השותקים

ווליד מהר/דרך המגורשים 

 ת.הנודד

תגובות