עיר קטנה של אגדות

רכבו סופה באסופה
האובך עלה בחליפת הזמנים
עד בוא  שפיפותם

שפיותה הברות קדומות
בשפה-
תחילה עליונה
באחרית בתחתונה
נושקת מתיקות
פתע נושבת נושכת
נוסכת  נוסחאה

מה יגיד
אם  בגסות
בארס הזמן
על שכמותן

 צאי לשוח תחת עץ תפוח בפיתולי נחש

בזמן הנם ערש
ועולות מדורות משואות
שמורה דורות לדהירות
מי לימין ומי לשמאל
עדריי  סוסים משולחי רסן
שיירות הכובשות

ללא דרך ארץ בהולכם

מארצות המשי
עליי התות בגלמים
המתים  עוללי פקעות

מה זכרו שם העלים
תולעת בראש
שאינה יודעת
מה צפנו לה הזמנים
מבראשית  האורגים
פלגי פלגים
בואם בעורקים
פלאים נתיב
הפקעות מתפקעות משילות עור
וגידים
כנחשים בניקיקים
וסוד מעוף העוף

או דרך אלם
ועל מה היה
בבואם ובהולכם
בבואתם עלתה  לאיטה
בעטה
שנגוז האור ובאה עלטה
ששכחו  דרכים סלולות
צעיף רועל באישונים
מבוללות מהללות
נפשות רוחות רפאים
נושבות דרכים
זה נתיב הבשמים
אומרות
לאמור אלה השושנים
והקוצים מקיצים מסרגות
בריקמות כפות הידים
והעיניים חפות מלראות
אומדים
באוחזים בשנים
מכמנים המונים
ומזמנים
אישה הולכת בנפשה
מצועפת נושבת
בין הבדים
והבדיות מנפנפות צעיפי שלום
לבנים טרם נטבלו
בגוונים עזים
 עוטפת שבשבת
כוחות רוחות
מה היא הייתה
שכך נשבה
הן שם היה אפשר
כפר אל ראש ההר
להעתיק
רק הבאר תישאר
היכן שתחפר
והיא ועפרה
והזמן הגוהר והמתחפר
מלראות
נשים דולות מים ועולות במעלות
ראשי הרים
בעמקים פעם היה כפרן
עד שבאו שם
 נשים מכופתרות
לא שרדו את הקור
כמנהג המקום גולגולת
ראשן הונחה להלבין
בביקתה של בוץ
עם יתר העצמות
היו עולות נשים גרומות
במיקטרות ללא עשן אשם
קדומות טרם גורשו מההעמקים
אוושת נישמתן
הדים עולים בחורף קר
אדים המעידים
שגם אפשר ללכת מנוכר
ולהפשיר בשלכת
בראש הרים
את העמקים להשאיר
גם להשיל מבין השתיים  שנים רבות
ואת הימים ברבבות
במחוות אחוות נשים
עת  התבדלותן
יושבות בורות עמקים
מלראות
והלבבות
מעילים במעילתם   חום הגוף
מתפוגג
ונוהג
את הנעלים לבסוף  להשליך
ליד מפתן דעתן
והולך מכל  קולן
בכפות רגליים יחפות
שורך
ורואים איש המתבונן בעצמות
ובשער ומתמוגג
גם בעת שהיה על ראשן
כיצד כולאים כללים וידיעות
פשוטות  כגון שזירת  צמות
לא היו מיומנות

מה יעשו בראשן
נשות  הכפר
מלבד לייבש ולהבין
הזמן מטיב עם העצמות
היבשות
ומלבין

אישה הולכת לאיטה
בהליכתו הקדומה מראשית
מה היה בהן ככלות הכל
מלבד ידיעה שהרעידה
ריקמתן עד
בוא יללות התן שאספו אותן שאריות
במותן
נשים כמותן אך גרומות
הולמות בעיתן
והיתר  ימים של עת
 חוכמת  זקנות הכפר
כפופות ויודעות מספרות ידענותן
כיצד המיתו
את כולן במו ידן
ללא  כוכב החייב להאיר על שכמותן
בממלכת עיר קטנה של אגדות

עלו הזכרונות
ברקע
העצמות המלבינות