אברהם / יהושע רוזנברג
בעקבות "משה" שליאנוש קורצ'ק
http://www.education.gov.il/tochniyot_limudim/mikra_mamad/download/article_13_1.rtf
כמה חבל, שהתורה אינה מדברת על הילד אברהם. היא רק מספרת לנו שלתֶרַח היו שלושה בנים: אַבְרָם, נָחוֹר וְהָרָן. "וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן". לְהָרָן נולד בן ושמו לוֹט. הרן נפטר צעיר, עוד בחיי תֶּרַח אביו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים.
התורה אינה מספרת איך גדל אברם, היכן למד, מי היו חבריו. אני סקרן לדעת מה למד אברם בבית הספר, האם הציקו לו הילדים בבית הספר, האם דחו אותו מעליהם? ואולי היה "מסמר" הכיתה, מנהיג החבורה? אילו משחקים שיחק? אילו אמיתות ידע בעודו ילד?
איני יודע ואף מורתי לא תדע, גם כל אחד לא ידע. חבל, כי מעטים דברי התורה על אברם בגודלו ויהי לנער, ומעטים דבריה על אביו ואמו.
אני מפעיל את מחשבותיי, שולח את דמיוני, אומר לו ומצווה עליו, כי ירוץ מעל השנים הארוכות אשר עברו, כי ירוץ למקומות אשר לא ראיתי, לעולם קדום וקסום, ואני משלים לעצמי את הסיפור.
התורה רק מספרת כי חלפו השנים ואברם ונחור גדלו ונשאו נשים. שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. התורה מספרת לנו כי שָׂרַי הייתה עֲקָרָה ולא היה לה ילד. עוד מספרת לנו התורה שתֶּרַח יצא מֵאוּר כַּשְׂדִּים ולקח איתו אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת נכדו לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ. הם הגיעו עַד חָרָן וישבו שָׁם. הם ישבו שם הרבה שנים. "וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה" כמה שנים ישבו שם?איני יודע. תֶּרַח מת בְּחָרָן. "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן". רק זאת מספרת לנו התורה.
ואני רוצה לדעת יותר. למה עזב תֶּרַח את מֵאוּר כַּשְׂדִּים? בן כמה היה אברם כשיצאו מאור כשדים? האם לקח אתו תֶּרַח גם את בנו נחור ואת אשתו מִלְכָּה כלתו? ואולי סירב נחור לעזוב את אוּר כַּשְׂדִּים כי אהב את ארצו? למה עצרו תרח ומשפחתו בחרן ולא המשיכו עם אברם לארץ כנען שאליה רצו ללכת?
כשהייתי בגן הילדים שאלתי את הגננת. עכשיו כשגדלתי, ואני כבר בכיתה ב', אני חושב בעצמי ונותן תשובות. אני גם שואל את המורה ואת ההורים. לפעמים כל אחד מן המבוגרים מציע לי תשובה אחרת. גיליתי שאפשר לתת תשובות רבות.
אולי לא היה יכול תרח לשבת במקום שבו מת בנו הָרָן? כל מקום הזכיר לו את בנו. כאן טיילנו יחדיו, כאן התפללנו, כאן אכלנו, כאן ישבנו לנוח.
או אולי חשב כמו שחושבים המבוגרים ש"משנה מקום משנה מזל" וקיווה שבמקום אחר ייוולד לו נכד מבנו אברם?
ואולי גרשו אותו מֵאוּר כַּשְׂדִּים כי היה יוצא דופן ואנשים לא כל כך אוהבים את השונה מהם?
אולי עזב את אור כשדים ללכת לארץ כנען כי אברם בנו ביקש ממנו? האם גילה אברם לאביו שה' דבר אליו? אולי מצא שֶׁחָרָן הוא מקום יפה ונחמד לגור בו ולא צריך להרחיק עד כנען?
עכשיו שאני יודע לקרוא אני כבר לא מסתפק בסיפורים שספרו לי הגננות. אני קורא ושואל שאלות. אני מחפש בעצמי ומנסה לספר סיפור מלא. לא מצאתי תשובה אחת, כי רבות התשובות. ואני יכול לספר הרבה סיפורים.
אני קורא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".
למדתי שהתורה גלתה לנו למה בחר ה' להציל את נח ומשפחתו מן המבול: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' ... נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָא-לקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". ה' אמר לְנֹחַ: "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה."
ואני שואל: מדוע בחר ה' לדבר דווקא עם אברם? מדוע רצה לברך דווקא אותו ואת זרעו? מדוע לא הסביר לאברהם למה בחר דווקא בו כמו שהסביר לנח?למה לא פנה ה' אל לוט אחיינו של אברם? או אל נחור אחיו של אברם? או אל מישהו אחר לא מבני תרח?
אני שואל ואני בעצמי עונה, שוקל ומוצא. אולי מגלה לנו התורה את הסיבה רק מאוחר יותר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" ואולי אם נתבונן במעשי אברם המסופרים בהמשך נבין למה נבחר? אני מאד רוצה לדעת את המשך הסיפור. אני חייב לדעת מה קרה בהמשך.
אני קורא: "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'".
אברם לא שאל את ה' מדוע עליו ללכת. הוא לא שאל מתי אתחיל ללכת. הוא לא שאל לאיזו ארץ עלי ללכת. הוא קם והלך. ממלא את צו ה'.
אני שואל: האם בשמחה עזב אברם את חרן? האם קשתה על אברם הפרידה מחבריו? האם היה לו קל לעזוב את שכניו? או אולי עזב למרות כל הקשיים, צער הפרידה והחששות, כי רצה לקיים מיד את הצו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"? האם לא היה לו קשה להתנתק מכל מחוזות ילדותו, לעזוב את בית אביו, את משפחתו ואת ארצו? האם לא היו לו חששות לבוא אל ארץ לא נודעת, "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"? האם לא חשש להגיע למקום שאין מכירים אותו? האם לא חשש שילעגו למבטא הזר שלו כמו שלועגים בכיתה לסאשה מברית המועצות, או יזלזלו בו בגלל מראהו החיצוני כמו שעושים בשכונה לגֶנֶט שבאה מאתיופיה? האם לא חשש שיכנוהו כינויי גנאי ויקראו אחריו: "עברי", "עברי"? מה חשב אברם? מה הרגיש? ומה חלם בלילות? אילו זיכרונות עלו בו מזיכרונות בית אביו? האם כל הסובב אותו היה חדש וזר ועורר בלבו געגועים נוגים?
אני קורא: "וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן".
אני יודע כמה קשה לנדוד ממקום למקום בגיל כזה. אני יודע מה הרגיש אברם למרות שמעולם לא נפגשתי איתו כי אני יודע כמה היה קשה לסבא לעזוב את המושב שבו חי ולעבור לדירה ליד הורי.
אני שואל. אני רוצה לדעת גם מה שלא נאמר בתורה.
האם קשה הייתה הדרך הארוכה. לא היו אז מטוסים או מכוניות. ברגל הלכו או רכבו על גמלים וחמורים. מה קרה כאשר הגיע אברם לכנען? איך הביטו עליו תושבי המקום בעומדו ביניהם לראשונה? הקידמו אותו בברכה? השאלו לשלומו? ומה היו הדברים הראשונים שאמרו לו? ומה ענה? ההבין את שפתם והיא שפת עם לועז? ההציקו לו ולעגו לו או האירו לו פנים? ההיו אשר רצו להתחבר אליו?
אני מהרהר, אני מדמיין, ויודע.
*** *** ***
הקב"ה הבטיח לאברם בנים. הרבה הבטחות לזרע קיבל אברם מהא-לקים: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל", "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת", אברם מחכה ומחכה ימים רבים. הימים חולפים, שרי והוא מתבגרים והולכים.
אברם ושרי הספיקו כבר לרדת מצרימה, חזרו ועלו לארץ, אברם נלחם עם ארבעת המלכים, הציל את לוט, ונכרתה עמו הברית בין הבתרים, ה' הבטיח לו "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה" – ועדיין אין לו בן.
אברם אומר לה': "הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" וה' שב ומבטיח: "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ. וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ".
יום ולילה. בוקר, יום, ערב ולילה. יום עובר ועוד יום. קיץ וחורף חולפים, רוח וגשם וצל. הרבה נשים בשכנותם של שרי ואברם הרות ויולדות, ולאברם ושרי אין בן.
האם ימשיך אברם להאמין להבטחות שאינן מתגשמות? האם יאמין גם כאשר שרי הולכת ומזדקנת וכבר עבר הזמן שבו תוכל ללדת?
התורה מזדרזת להשיב על שאלותיי: "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". אברם האמין בה'.
אבל לי לא ברור מי חשב למי צדקה? האם הקב"ה חשב לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו, או אולי אברם החשיב את הבטחת ה' כמעשה צדקה עבורו, כמתנה שאינה מגיעה לו?
אברם מאד רצה להיות אב. גם שרי רצתה להיות מאד אם. אבל הבטחת ה' לבן טרם התקיימה. "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ". אברם יצא מאור כשדים בן שבעים וחמש. כבר עברו עשר שנים מאז הגיע אברם לארץ כנען- ועדיין אין בן.
אני יודע מה חשבו אברם ושרי, ומה הרגישו אף כי לא שמעתי שיחתם.
אני יודע, כי קראתי בתורה. אני יודע יותר, כי שאלתי שאלות ואני בעצמי עונה, שוקל ומוצא.
אמר אברם לשרי: אני כל כך משתוקק לבן, לבן שיבוא אתי בבקר להתפלל, שאוכל לשוחח איתו כאשר ילווה אותי במרעה הצאן, שישתתף בהכנסת האורחים.
ועונה לו שרי: ואני משתוקקת לחבוק בזרועותיי את תינוקי. ללטף את שער ראשו השחור. לשמוע את צחוקו. אני רוצה לראותו משחק בארגז החול, כיתר הילדים. אין זה משנה לי אם בן יהיה או בת תהיה. כשאני מחזיקה בזרועותיי את בן אחת השפחות והוא מחייך אלי אני מדמיינת איך יראה ילדנו המשותף. כמה שמחה יביא אל ליבותינו.
ואולי כך אמר אברם: אני משתוקק ליורש. לבן שימשיך את דרכי. לבן שימשיך את המשפחה. שיזכור ויזכיר אותנו. בן שאוכל לחנכו לשמור דרך ה', להדריך אותו לעשות צדקה ומשפט.
וממשיכה שרי: בן שיעזור לנו בזקנותנו. בן שיכניס אור לביתנו.
מחייך אברם ואומר: אני יודע שיהיה לנו בן. ה' הבטיח לנו בן. נתחזק ונחכה בסבלנות לקיום ההבטחה.
אברהם האמין בהבטחה. אילו היה אברהם מפקפק, היה מתייאש.
"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ".
"שמא איני ראויה לקיום ההבטחה", מהרהרת שרי, "אולי אין לי תקווה עוד"?
האם התייאשה שרי מלהיות שותפתו של אברם בהתגשמות הבטחת ה'?
ואולי כך אמרה שרי בליבה: הנה כי הא-ל אמר לאברם שייתן לו זרע שיירשהארץ, וממני לא יהיה לו זרע עוד, כי אני זקנה. אולי יהיה לו בן מאישה אחרת?
ועולה רעיון במוחה של שרי. היא מגלה את הרעיון לאברם בעלה.
"לי שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר", אומרת שרי אֶל אַבְרָם, "הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה". אני עקרה. איני רוצה שבגלל עקרותי יימנע ממך הבן שאתה כה משתוקק לו. קח את שפחתי לאישה. תלד לך השפחה ויהיה לנו בן. תישמע נעימת בכי תינוק בביתנו. תבוא השמחה הביתה. יהיה בן השפחה בננו. לא ארגיש עוד כי אישה עקרה אני. ואולי בזכות הילד הזה אזכה גם אני לבן.
"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי." אברם מסכים. אך הוא מסכים רק בגלל שאינו רוצה לאכזב את שרי. אברם מתכוון לרצות את שרי. אברם רוצה לעשות את רצון שרי כדי שיהיה לה נחת רוח. בינו לבין עצמו עדיין מאמין אברם שהבטחת ה' תקוים וששרי והוא יזכו לבן משותף. אבל אברם רוצה להקטין את צערה של אשתו בתקופת ההמתנה.
"וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ ... וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה". –
אולי לא הזדרז אברם למלא את בקשתה של אשתו? לקחה שרי את שפחתה ונתנה אותה לאברם.
לקח אברם את הגר לאישה וַתַּהַר. "וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ".
ראתה הגר שהיא בהריון ובקרוב ייוולד לה בן מאברם והחלה לזלזל בגברתה.
מה אמרה הגר לשרי? מה עשתה? התורה אינה מספרת לנו. ואני יכול לשמוע באזני את הדברים בין שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לבין הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ.
אולי כך אמרה הגר: "את אינך צדקת אמיתית כמו שכולם חושבים. את רק מעמידה פני צדקת אבל אינך כזו. אילו היית צדקת אמיתית היית זוכה לבן כבר מזמן. הנה אני מיד כשנעשיתי אשתו של אברם זכיתי להריון".
ואולי אמרה: "עכשיו כולם יודעים כי את היא העקרה ולא אברם".
או אולי: "רק ממני יצא היורש לאדון אברם. בני הוא אשר יירש את הארץ. אותי יאהב אישך כי אלד לו בן".
או אולי אמרה: "כשאלד לאדון הבית בן לא אהיה עוד שפחה. גברת אהיה. בת חורין בבית הזה. אֵם בנו של אדוני".
ואברם רואה ושותק. ואברם שומע ואינו מגיב.
"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ".
כעסה מאד שרי ואמרה לאברם: "אתה שומע בזיוני ושותק. תה רואה שהשפחה אינה שומעת בקולי ואינך מעיר לה. אתה רואה כיצד השפחה מזלזלת בי ואינך מגיב. בגלל שאתה מחשה, נוצר את לשונך, הגר השפחה בטוחה שהיא צודקת. האם תרצה שתהייה גם היא לגברת? הֶחֳדַלְתָּ מאהוב אותי?"
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ, עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ".
"לא גבירה היא הגר בבית הזה", אמר אברם, "שפחתך היא. אינה משוחררת ממך. הראי לה את כי למרות הריונה, שפחה הייתה ושפחה תישאר".
"וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ"
אני קורא ואיני מבין. עכשיו התבלבל לי הסיפור. קראתי ואני תמה ושואל: איך שרי הצדקת, נקיית הכפיים, איך שרי שותפתו של אברם ההולך תמים, של אברם ירא השמים, איך שרי מכניסת האורחים, עושה מעשה כזה? איך איש תָּםוְיָשָׁר כאברם מרשה שדבר כזה יתרחש בביתו? לא מתאים לשרי הסיפור הזה, לא מתאים המעשה לבית אברם.
אני זוכר כמה היה קשה לאימא כשהייתה בהיריון של אחי הקטן, כמה קשה היה לה לשאת משא, היא הפסיקה להרים אותי כדי להראות לי כמה היא אוהבת אותי, בקשה לאסוף את הצעצועים כי קשה לה להתכופף. כל מאמץ היה לה קשה. אבא ביקש שנתחשב ולא נכביד עליה. כמה הייתה אימא רגישה לכל מילה שנאמרה.
והנה שרי הצדקת נוהגת כל כך לא יפה? אני תמה ושואל: מה קרה לה לשרי הצדקת? האם חטאה אמנו שרי בעינוי הזה? ואיך הניח לה אברם אבינו לעשות כך? האם זוהי מידת המוסר של שרי ואברם? האם זו מידת חסידות? האם לא היה מן הראוי שתמחל על כבודה, שתשמע חרפתה ולא תשיב?
אני ממשיך וקורא: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ".
האם מלאך ה' נותן יד למעשה לא מוסרי? האם הוא מצדיק את מה שעשתה שרי?
ואולי לא הבנתי נכון את הדברים שקראתי? פעם אמרה לנו המורה כי לפעמים יש למילים בימינו משמעות אחרת מאשר בתורה. שאלתי את עצמי: אולי צריך להבין אחרת את המילים: וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי?
ניסיתי לחפש במילון וזה מה שמצאתי: "עִנּוּי - סבל, כאב, ייסורים גופניים או נפשיים קשים; גרימה לייסורים כאלה, בעיקר במכוון כדילהעניש מישהו, לסחוט ממנו מידע או הודאה, לשבור את התנגדותו וכד'."
לא! המילון לא עזר לי. הוא לא שינה לי את הסיפור.
סיפרתי למורה את הרגשתי ואת מה שאני חושב על מה שקראתי. המורה אמרה כי לפעמים התורה גם מביאה סיפורים המלמדים אותנו כיצד אין ראוי להתנהג. התורה מבקשת להקנות לאדם מידות טובות ולהרחיק אותו מן המידות הרעות. ואולי זה מה שהתורה מלמדת כאן.
שמעתי את דברי המורה אבל הם לא נכנסו ללִבִּי.
האמת שלי אומרת, כי לא כן היה הדבר, כי לא ייתכן הדבר. הוא בודאי היה אחר. לא יכול להיות ששרי שאני כה אוהב תתנהג כך. צריך לחפש תשובה שונה. צריך למצוא תשובה אחרת.
המורה הציעה לי לחפש במילון מיוחד לתנ"ך או להסתכל בספר מיוחד שנקרא קוֹנְקוֹרְדַּנְצְיָה שהוא מעין מילון ובו רשימה של כל המילים והניבים שבתנ"ך בצירוף מראי המקומות שלהם. אימא עזרה לי לחפש. מצאתי! "לענות – להכניע, ללחוץ, לשעבד."
מצאתי פסוק שבו משה אמר לפרעה בשם ה': עַד מָתַי מֵאַנְתָּלֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.
אבא הראה לי עוד שני פסוקים: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּםוְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִיםוַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה".
עכשיו אני יכול לקרוא את הסיפור אחרת.
"וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" -
שרי שקודם לכן לא התייחסה אל הגר כאל שפחה, אלא כאל בת בית, רצתה עכשיו, אחרי התנהגותה השחצנית של הגר להראות לה מי הגבירה בבית. היא רצתה שהגר תדע את מקומה, שתרגיש שהיא השפחה. היא הטילה עליה עבודות המתאימות לשפחה, עבודות ששפחה צריכה לעשות, כדי שתכיר שהיא משועבדת ולא תבזה עוד את גברתה. הגר לא יכלה לשאת זאת. הגר רצתה לצאת לחופשי, להיות בת-חורין, משוחררת ולא משועבדת, ולכן ברחה.
הגר ברחה למדבר. אולי רצתה לחזור הביתה למצרים. "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר". דרך שור היא הדרך המובילה למצרים.
המלאך פונה אל הגר: "הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי". המלאך מזכיר לה שאינה בת חורין אלא שפחה.
שואל המלאך את הגר שתי שאלות: האחת: מאין באה, והשנייה: לאן היא הולכת. "הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי" אבל הגר עונה: "מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת". לא משנה לי לאן ללכת. העיקר לברוח משרי גברתי.
מלאך ה' אמר לה לשוב ולהשתעבד תחת יד שרה. המלאך ציווה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה. "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ". שובי אל מקומך הטבעי.
כך קראתי שוב את הסיפור.
סיפרתי למורה את הסיפור והיא אמרה לי שאונקלום שתרגם את התורה לארמית תרגם את "וְהִתְעַנִּי" – "ואשתעבידי". (איזו מילה בעברית דומה למילה הזאת?).
כמו שה' ברך את אברם כך ברך מלאך ה' את הגר: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב".
מלאך ה' ציווה עליה לקרוא לילד שייוולד: יִשְׁמָעֵאל, כִּי שָׁמַע ה' אֶל ענייה. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן.
"וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם."
בן שמונים ושש שנה אברם ועדיין לא זכה לבן משרי.
*** *** ***
