מיתריי הגיטרה שאבדו/עמית ירוחם

את גיטרה עם מיתרים עדינים עם עוצמה,

קסם וצליל נעים ,

מנגנת אל ליבי כמו שיר רוח מתוק ונושן

ממתיקה את כעסי כיין שמור ומוכן

את ערבה לאוזניי ולרגשות את פרי טעים

שרץ במחשבות ובלב עושה נעים.

פגעתי בך במספריים עשויות ממילים

קרעתי את מיתריך , לא ניגנת , לא קסמת

אל על ריצפה נפלת,

ליבי נדם בלי ניגונך חסם כל רגש חם,

וחשב ודמותך עלתה עליו לא רצה

נגינה אחרת רצה אותך מנגינה לתפארת .

נאבדו על רצפה המיתרים אולי לחשוב שעזבו

יותר נכון מחשבותיי אומרות לרגשות

אולי מצאו גיטרה טובה ואוזן קשבת ולא סתומה.

מביתי עזבת כי הרוח אותך הניפה ,הלכת

רווחת את מקומך החדש מחפש אני איפה הלכת

ויודע אני שעזבת כי כמובן מאליו נלקחת.

הלב בוכה דמעות יזע הנשמה זועקת לרוגע

מוזיקה שתלטף מחדש מישהי שתחזיר את

השמש שהרגש חש,

לא עוד אחת ולא עוד אחרת את היית לגיטרה

מיוחדת אחת שצליל אחד שלה המתיק את הלב

והפך את תשוקות למיניות עסיסית למה שהוא אוהב.

לא עוד כי לא ידעתי לא עוד כי לב לא שמתי

איך אדע אם תחזרי אם ללבי הדואב לנגן שוב תרצי

נשבה אני אל המחשבות אל הימים אל התקופות

בו חבקתי צלילך וידעתי קולך כפרח פרחת לי

היישר אל תוך הלב.

זהו אבדתי בתוך המחשבות עינייך קראו לי לבוא

אל הקולות ,

מין בחישה אל תוך תוכי יודע עכשיו שמה שהרגשתי

לא היה חד פעמי מבקש את חזרתך, בבקשת משאלה

שבכפפת הפלא תנגני ותחזרי להיות בחזקת ליבי .