בס"ד                                                                                                                           4.12.2008

פרשת ויצא/דויד סמוכה

יעקב בורח לחרן,

מפני זעמו של אחיו עשו,

שנטל מאביו יצחק את בירכתו,

בעידודה של רבקה אמו, יעקב נס על נפשו .

בדרך למסע חלם יעקב חלום,

שאלוקים נגלה אליו פתאום,

יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.  יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.

מלאכים אלה ילוו את יעקוב בדרכו,

את ארץ כנען אלוקים מבטיח לו ולזרעו,

יעקב  חש שקדושה אופפת את המקום ואותו,

ימבטיח  כאוְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים.  כבוְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ

כאשר מגיע יעקב לחרן ,

פוגש את רחל ליד הבאר,

עוזר לה לגלול את האבן לבדו,

ומשקה  את העדר של לבן דודו.

רחל רצה לאביה לבן  לבשר על בואו,

לבן שמח בהתחלה לקראתו,

כי חשב כמו אליעזר הוא מביא מתנות,

אולם נאלץ לקבלו , גם לאחר שבא בידיים ריקות,

שבע שנים עובד יעקב את לבן,

רועה את צאנו בעבור רחל כמובן,

אך לבן נותן לו העורמה את לאה,

  וַיְהִי בַבֹּקֶ ר, וְהִנֵּה-הִיא לֵאָה,

יֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ-

-לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. 

יעקב עובד את לבן עוד שבע שנים תמימות,

נושא את רחל ומקבל את בלהה וזילפה השפחות,

חוץ מרחל כולן ילדו ילדים,

בת אחת ועוד עשרה בנים.

רחל  מתרעמת   על  היותה עקרה,

עד שאלוקים שומע את זעקתה,

היא יולדת את יוסף בנה בכורה ,

כג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי. 

כד וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר:  יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר. 

אחרי עשרים ואחת שנה ,

יעקב מפני לבן בורח,

לאחר שלבן ביעקב,

אין ספור פעמים מתעתע,

לבן לא מוותר רודף אחרי יעקב,

אך באמצע הדרך אלוקים מזהיר אותו

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה;

 וַיֹּאמֶר לוֹ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תְּדַבֵּר עִם-יַעֲקֹב--מִטּוֹב עַד-רָע. 

לבן משנה את דיבורו ,

ומתלונן על הבריחה הפתאומית,

טוען שפסיליו נגנבו ועורך בדיקה  יסודית,

לאחר חיפושים ללא תוצאות,

יעקב מתרעם בפני לבן ועל יחס ללא כבוד,

גְּנֻבְתִי יוֹם, וּגְנֻבְתִי לָיְלָה.  מ הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי.  מא זֶה-לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּבֵיתֶךָ, עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ; וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים.  מב לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק, הָיָה לִי--כִּי עַתָּה, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי; אֶת-עָנְיִי וְאֶת-יְגִיעַ כַּפַּי, רָאָה אֱלֹהִים--וַיּוֹכַח אָמֶשׁ.

בסופו של דבר יעקב ןלבן ברית כורתים ,

                                                     שבת שלום